אורים ותומים, תומים · סימן ק״ח, י״ד

אין דנין מדין זה וכו' עיין מש"ל ס"ס פ"ד מזה באריכות ונכון הוא אך הסמ"ע שם הביא בשם רי"ו בשם רמב"ן דאף בנפרע מלקוחת אם כבר עמד המלוה בדין ונתחייב שבועה ומת לכ"ע אמרינן אף בזה אין אדם מוריש שבועה לבניו. והסמ"ע דחהו בשני ידי' אך הרב הש"ך כתב דכן משמע בירושלמי פ' הכותב. והיינו דבירושלמי פ' הכותב נאמר פגם אביו שטר בב"ד אינו בנו גובה ר"ח בעי בגין דהלך אלן תרתין פסיעין מפסיד אלו פגמו חוץ לב"ד את אומר גובה ובפגמו בב"ד את אמר שאינו גובה עכ"ל והן הן דברי הרמב"ן. אך יש להבין דבגמרא דידן בפ' כל הנשבעין דף מ"ח ס"ד בגמ' לחלק בשבועת יתומים בין עמד בדין ללא עמד ומתקיף ליה ר"נ אטו ב"ד מחייבי שבועה מעידנ' דשכב לוה אתחייב מלוה לבני לוה שבועה ונראה דדברי ירושלמי סותרים לתלמוד' דידן וכוותי' סברינן. ובאמת לולי דברי הרמב"ן הייתי אומר דירושלמי איירי בפוגם וכ"כ דלא עמד בדין אין כאן שבועה דאולי לא יפגום או אולי יודה לו הלוה וכפירה חוץ לב"ד לא הוי כפירה וא"כ אין חיוב שבועה רק בב"ד ומקודם אין חיוב כלל אבל שבועת יתומים באה על ספק אולי פרעו א"כ תיכף במות הלוה נולד שבועה זו אולי פרעו ומה צורך לב"ד ושפיר קשה מה נ"מ בב"ד משעת מיתה אתחייב אלא דא"כ אף הבא לפרוע מלקוחת שייך ג"כ סברא זו דשבועה באה על ספק והרמב"ן אמרו אפילו בלקוחת ולכן צ"ל דס"ל לרמב"ן דוקא ביתומים דהם ב"ד אבי יתומים א"כ תיכף במות לוה ה"ל כעמד בדין דב"ד הם הטוענים בעד יתומים ויד ב"ד יד יתומים משא"כ בשארי אדם לקוח' וכדומה אף דטוענין דלוקח מ"מ כ"ז שלא בא לפני ב"ד אין כאן חיוב שבועה. כן י"ל לשיטת הרמב"ן וא"כ דינו צ"ע כיון דיש לו עזר מדברי ירושלמי: