אורים ותומים, תומים · סימן ק״ו, ג׳

לקיים שטר בתשובת מבי"ט דעתו דאם הלוה מודה שהשטר בלתי מזויף גובה אף ממשעבדי וא"צ קיום ולא חיישינן לקנוניא והש"ך השיג עליו והאמת אתו דכן כתבו הרז"ה והראב"ד ורמב"ן בשמעתא שכ"מ שהקדיש נכסיו ב"ב. דאינו נחמן לגבי לקוחות לקיים שטר דחיישינן לקנוניא. וצריד לומר אע"ג דלא חיישינן לקנוניא אלא בנפל היינו בשטר מעליא דמהכ"ת יגרע כח שטר מעליא אבל בזה ע"ז אנו דנין אם הוא שטר מעליא. אלא דלכאורה קושיא מגמרא דב"מ פרק איזהו נשך דאמרינן להדיא מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וגובה מנכסים משעובדים והדבר מבואר כמבי"ט והש"ך ביקש לדחות דמיירי דגם לקוחות טוענין ומודים שהוא מקוים דחוק ואין לו פנים בהלכה. וסותרים ג"כ דברי התוס' שם כמ"ש הש"ך גופיה. ועיין באסיפת זקנים דיש רוצים לומר דמיירי מלקוחות שקנו אחרי הודאתו ע"ש. וגם זה דחוק וגם מדברי רש"י ריש ב"מ באחד אדוק בתופס ואחד בתורף דאמרינן כמה שוה שטר שיש בו זמן לשטר שאין בו זמן ופירש"י אבל משום חתימת עדים בטופס הא קי"ל לרשב"ג מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו והאי מודה הוא עכ"ל וקשה מה בכך כמו דיש עילוי בזמן לענין טריפת לקוחות דלענין ב"ח אינו נ"מ בזמן א"כ אף בחתימת עדים יש נ"מ לענין טריפות לקוחות דאף דמודה בשטר שכתבו א"י לגבות מלקוחות דיטענו מזויף משא"כ כשיש עליו עדים וא"כ מוכח דאף ללקוחות כשמודה שכתבו א"צ לקיימו. אמנם נראה דבהכי ניחא הגי' ישנה בב"מ מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וגובה מנכסים משעובדים ותוס' מחקו גי' זו אבל גי' רש"י ונוסחא עתיקי היא כמ"ש בס' א"ז ע"ש וא"כ חדא בחברתא מישך שייכי דלמ"ד א"צ לקיימו דס"ל דלאו מגו היא וטענה גרועה שבגרועה הוא ולא יתכן עליו מגו וא"כ. איך נטעון כן ללקוחות כיון שהיא כ"כ טענה גרועה שלא שייך עליו מגו אבל למ"ד צריך לקיימו דיש לו מגו ש"מ דהוי טענה מעליא וא"כ אף ללקוחת טענינן ולכך הואיל דס"ל א"צ לקיימו לכך גובה ממשעבדי וא"ש. והתוס' דמחקו גי' זו דהמה הולכים לשיטתן דס"ל אפילו אינו החייב מודה לא טענינן ללקוחת מזויף אבל לא קי"ל כתוס' וקי"ל צריך לקיימו אם כן אף ללקוחת טענינן מזויף ודוק: