אורים ותומים, תומים · סימן ק״ו, ב׳

חובו מיד הרב ב"י הביא בשם הריב"ש דוקא כשהחוב נעשה במדינה זו ואח"כ הלך הלוה למרחוק בזו יורדין לנכסיו חבל אם המלוה היה עם הלוה במדינה אחרת ושם נעשה הלואה והמלוה שב למדינה זו וביקש לירד לנכסי הלוה אין נפרעין שלא בפניו והרב בית יוסף כתב דמסתימת דברי פוסקים לא משמע כן ואני לא הבנתי דהא הריטב"א במס' כתובות בהך שמעתתא כתב להדיא כן וא"כ יש לריב"ש על מי שיסמוך ומסתבר טעמא דהא הכל היה בשביל תקנה שלא יקח מעותיו וילך לו למד"ה וזהו לא שייך בנידון זו דהיה הלואה במקום ההוא והלוה לא הרחיק נדוד כלל ממקום שהיה בתחילה וא"כ בלא"ה רבים מחברים גאונים קדמונים דפסקו דלא כרי"ף דאין להפרע כלל שלא בפניו וא"כ הבו דלא לוסיף עלה בהך גוונא דלא שייך טעמא תקון עולם ולכן ברור דהדין עם הריב"ש וכן דעת המבי"ט והרש"ך: