מגבין לו חובו הג"ת בשער ט"ו הקשה דברי רמב"ם אהדדי דבזה פסק כהרי"ף דנפרעין שלא בפניוואלו בפ"ד מהלכות שכנים פסק בבית ועליה שנפל ושורת הדין דאם אין בעה"ב רוצה לבנות דכופין אותו כו' רק דהוא בעה"ב אינו כאן בזו כתב דבעל עליה בונה כו' וכ' המ"מ אע"ג דס"ל דכופי' לבעל הבית הרמב"ם ס"ל כירושלמי וכי נפרעין מאדם שלא בפניו והיינו דלא כרי"ף ז"ל ועיין בנ"י וב"י דפירשו ג"כ הטעם דרמב"ם דס"ל אין נפרעין מאדם שלא בפניו ותי' הג"ת דשם איירי בע"פ דיש לחוש דלמא פרע ודבר זה דחוק דסתם נאמר ועוד אי יש לחוש לכך אין זה תלוי כלל בדעת רמב"ן ורשב"א כי בזה לא נחלקו מעולם. ובאמת קושיא זו קשה ג"כ על רבינו מחבר דסתם כאן כרי"ף ולקמן סימן קס"ד העתיק דברי רמב"ם. וצ"ל דס"ל כיון דכל הטעם דנפרעין שלא בפניו הוא מכח תקנה שלא יטול אדם מעות חבירו וילך לו למד"ה ושם גבי בית לא שייך כלל דנפילה דבית לא שכיח וגם מהכ"ת ילך למד"ה ויפסיד ביתו ואיכא תקנה דהרי זה בונה ודר בו עד שיתן לו יציאתו ולכך ליכא בזה חשש הנ"ל והעמידו על ד"ת ולק"מ ופשוט:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.