אורים ותומים, תומים · סימן ק״ה, ו׳

ויש אומרים דאינו חייב וכו' הב"ח כ' דהעיקר כדיעה ראשונה שהוא דעת בעל עיטור דחייב באחריותו ותמהני הלא מבואר בספר התרומת שער ס"ו ח"ב בשם רמב"ן ג"כ דאם יש לו פקדון ורוצה לעכבו כי המפקיד חייב לאחרים וכתב דאין יכול לעכבו ונתנו טעם כי מי יחייב באחריותו אם יקרהו אסון עד שיבא המלוה ויטלהו. ומזה מוכח כהרא"ש דאין התופס חייב באחריות כי אם חייב באחריות מה זו טענה ומ"ש אם הפקדון בידו מתמול שלשום ותופסו עכשיו בשביל חוב חבירו או שתופסו עתה מיד הלוה סוף כל סוף עכשיו תופס מיקרי ולדעת בעל עיטור הא חייב באחריות וברור דהם ס"ל כהרא"ש וא"כ הרי דברי עיטור דברי יחיד הן והב"ח גופיה סותר דבריו דהוא אח"כ מסכי' בפקדון להך דינא דכתב הרמב"ן והדברים סותרים זה את זה. ונראה הא דדעת הרא"ש דאין מחויב לקבל אחריות היינו בתופס במקום שאינו חב לאחרים אבל בתופס במקום שחב לאחרים דלא מצי תפוס רק הואיל דמצי זכי לנפשיה א"כ לית ליה יד יותר מאלו זכי' לנפשי' דבזכי' לנפשי' היה הלוה פטור מכל דהא קיבל מעותיו ותפסן לשלו א"כ כי זכי בשביל חבירו נמי לא מצי לזכות רק באופן הזה דקיבל אחריות ולכך לא הביאו הפוסקים זה הדין רק בתופס במקום שאין חייב לאחרים אבל במקום דחב לאחרים לכ"ע מוכרח לקבל אחריות: