אורים ותומים, תומים · סימן ק״ה, ז׳

נפקד שתפס וכו' דעת הסמ"ע דנפקד יכול לתפוס משל המפקיד אפילו במקום דליכא פסידא כלל ואע"ג דלעיל אסקינן דבלי פסידא אין יכול לתפוס נפקד שאני דבלא"ה הדבר בידו וא"צ לזה דהא משתעבד מדר"ן ומותר ליתנו לב"ח שלו בדלית ליה נכסים ועיין מה שכתב' בס"ק אח"ז וא"כ פשיטא דיכול לתפוס דהא משתעבד לב"ח משא"כ בתופס בעלמא דלא משתעבד לב"ח א"כ יאמר מה לי ולך לתפוס בשביל ב"ח שלי ופסידא ליכא ופשוט. ואין להקשות קושי' מהר"ם מאיברא בהרא"ש פ"ק דגיטין דא' הולך מנה לפלוני אי הולך לאו כזכי יכול לחזור מי גרע מתופס לב"ח ותירץ מהר"ם דאיירי דליכא פסידא והרא"ש דכתב דתי' אמת וקשה הא הוי פקדון ביד השליח במסרו המשלח לידו וא"כ הא בלי פסידא יכול לתפוס ואיך יכול לחזור. דשם מיירי דב"ח אין כאן כדמשמע מלישנא דגמ' דצריך לקבל אחריות ואם המלוה כאן הוא יקבל וכשאין המלוה כאן לכ"ע א"י לתפוס בלי פסידא וא"ש: אך ק' כי בתשובת רמב"ן סימן קי"ח פסק דאין אפטרופס יכול לעכב מעות יתומים שהגדילו בשבי' בע"ח רק יתן להם והם יפרעו ודוחק לחלק בין אפטרופס לנפקד ושם משמע דאפילו ב"ח בעיר ונראה ה"מ דיכול לתפוס כשהגיע זמן פרעון של מלוה שלו אבל כשלא הגיע זמן פרעון לכ"ע א"י לתפוס ולא נחלק הרא"ש בפ"ק דגיטין ארבינו פרץ דמחלק בין הגיע זמן פרעון ללא הגיע דדעת הרא"ש במקום פסידא אפילו לא הגיע יכול לתפוס אבל בדלית פסידא לכ"ע תוך זמן פרעון מהכ"ת יהיה יכול לתפוס וכי חנם הוקבע זמן. וראיה מהא דאמרינן סוף כתובות בזה הלוה לחמש וזה הלוהו לעשר זה גובה וזה גובה וכי יגרע תפיסתו שהמעות בידו מן תפיסת נפקד אחר. א"ו בתוך זמן לא מהני תפיסה במקום דליכא פסידא והרי זה כמו שאין המלוה בעיר דהא לא מטי זימנא לגבות וא"כ י"ל הך תשובת הרמב"ן איירי בכה"ג דלא מטי זימנא דאל"כ בלא"ה היה הבע"ח נפרע מאפטרופס: