אורים ותומים, תומים · סימן ק״ד, ו׳

וכל הקידם וגבה וכו' כתב בב"י אפילו גבה מעצמו בלי גבי' ב"ד והש"ך הש"ג דליכא למ"ד דס"ל הכי דקושי' רבינו יונה כנד למה ב"ח גובה חצי שבח מלוקח אין לך תפיסה גדולה מזו ובאמת המעיין בבעה"ת שער מ"ג חלק ד' דין י"ג יראה דעת הרמב"ם ורמב"ן דתפיסה בעלמא מהני וכ"כ רי"ו נתיב וי"ו ח"א בשם רמ"ה. ובקושי' רבינו יונה בלא"ה קשה למ"ד דלכך לוה ולוה יחלוקו דמספקא לן בדינא כמ"ש הנ"י בשם מחברים א"כ הא לוקח תפיס ולענין ספיקא דדינא ודאי מהני תפיסה גרידא וכמש"ל בקונטרס תפיסות ובפרט שזה לוקח תופס ברשות וכפי מש"ל הוי קודם שנולד הספק נמי ואפשר שלזה הקושיא כיון המרדכי שם ע"ש וצ"ל דהם מפרשים הא דאמרינן בב"מ ב"ח גובה השבח תדע שכך כותב לו אנא איקום וכו' ובמתנה דלא כתב כן באמת לית ליה שבחא וקשה מה צריך לכתיבה הא איירי דכתב לב"ח דאקני ושבחא דאקני פשיטא דמשתעבד ולמה לא יגבה במתנה נמי ועיין לקמן סי' קט"ו מ"ש בו המחברים ועיין א"ז לב"מ ולכן ס"ל להנך רבוותא דהקושי' הוא מה בכך דיש לו דאקני הא הלוקח תופס ונוטל כולו ולכך משני שכך כותב לו וא"כ הלוקח סבור וקיבל בעת מכירה ואדעתא דהכי נחית בעת המקח להגבות לב"ח השבח ומה יהני תפיסה כיון דע"ת כך קנה וביטל תפיסתו וזכותו ולכך גובה חצי שבח ובמתנה דלא כתב באמת לא מוציאין מידו אך לפ"ז צ"ל כדעת הרמב"ן דבמתנה נוטל ב"ח שבח יותר על הוצאה רק הוצאה צריך לשלם וא"כ אף במתנה שייך לוה ולוה כי הוצאות ודאי יכול לתבוע והם בהלואה וצ"ל ג"כ דס"ל דלגבי לוקח א"צ דאקני דהא לא כ' לבעל מתנה דאקני אבל אפילו הפשט בגמרא כמ"ש רש"י מ"מ התי' הוא אמת ומוכרח להנ"י דס"ל יחלוקו מכח ספיקא הואיל וכתב אנא איקום הלוקח סבור וקיבל ובטלה לתפיסתו וזכותו ודוק. וא"כ דיש ספיקא דרבוותא הממע"ה ומי יוציא מיד המוחזק והתופס ודוק ועיין לעיל בכללי התפיסה: