אורים ותומים, תומים · סימן ק״ד, י׳

שטרות וכו' הרב הב"ח בשו"ת שלו האריך דאם יש לא' שני שטרות אינו גובה לפי שטרות רק לפי ב"ח ואינו נוטל רק חלק א' כאלו אינו אלא שטר א' וראיה שלו מהא דאמרינן ב"ב דאית ליה חד בר מאה לא לשוי' תרי בעל חמשין חמשין דניחא ליה ללוה דלפגום שטרי' משמע הא אלו לוה מרוצה עבדינן והא עי"כ יפסיד לב"ח אחרים בחלוקה והרב הש"ך לעיל סי' ג"ן דחה ראיה זו די"ל דכותבין כן על' השטר אחריני דהוא הי' שטר של ק' ועבדו ממנו חמשין חמשין וא"כ בעת גבי' אין לו מ"מ רק ח"א. ועוד דחה דלא חיישינן לחובות אחרים כיון דמלוה אינו יודע ולא איתרע בנפילה וסרב בעל שבות יעקב בתשובה ח"א סי' קי"ו נמשך אחרי הש"ך בזה. ודבריו דחוקים כי בכ"מ חוששין שהלוה חייב גבי שטרי חוב מאוחרי' וכדומה ומ"ש כיון שהמלוה א"י דבריו בלתי מובנים אדרבא אנו אומרים שיודע שיש על לוה חובות רבים ולכך מתחבל לעשות לו שני שטרות כדי שיגבה יותר וכי מפיו אנו חיים שאומרי' שאינו יודע משאר חוב' הלא זו היא בכלל הערמה ובתי' הראשון דכותבין כך בשטר מלבד דזה דוחק דה"ל לפוסקים לכתוב זאת ולא לסתום סתומי אף גם א"כ איך קאמר ר"א שם בגמ' וכן הוא בסמ"ע דאם אמר לעשות מן שטר של מאה חמשי' לא עבדינן משום שובר ואם נכתב בשטר דהוא מסתעף משטר ישן כמ"ש הש"ך דבהך גוונא איירי שם בגמ' מה חשש יש בשטר ההוא ולכן אין לדבריו אלו קיום. והנה בתשובת צ"צ גם כן דעתו דלא כב"ח רק מסתמא לא ראה דעתו דלא שם זכר לו ואיך יחלוק על רבו מבלי הזכירו וכתב לדחות ראיה הנ"ל דהא כותבין מזמן השני וא"כ ליכא הפסד כאן דהוא מאוחר ואין זה מעלה ארוכה למטלטלין ונכסי' שקנה אח"כ ובאמת מזמן שני ומדעת שניהם בלא"ה לק"מ דמי מעכב היום על הלוה לכתוב אלף שטרות ומה תחבול' וערמה יש לחוש רק הקו' למה ליה הגמ' דלכך לא כתבינן כי אם מדעת שניהם משום פוגם שטרו דזה לא שייך אם בו נאמנות מפורש על פוגם ולא קאמר טעם הנ"ל משום דיגבה שלא כדין כקושי' ב"ח וגם הוא העלה לעיל סימן ג"ן דהפי' לכתוב מזמן ראשון וב"ד כותבין כגון שנמחק וכו' וא"כ יותר קשה דלמא לתחבולה נתכוון אך באמת לדינא מסתבר כמ"ש הצ"צ דהא עיקר שעבוד בשטר דיכול למכור השטר בכתיבת קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה וקי"ל שעבוד נכסים נמכר ש"מ דבשטר נכלל שעבוד נכסי' ולכל שטר הרי נשתעבדו נכסי' ביחוד ומה לי הך שטרא מהר שטרא. וא"צ לראיה שהביא צ"צ מן הא דקי"ל אין מחשבין משטרא לשטרא דשם י"ל הואיל והפרידו לשני' דעתו שלא יהיה עסק זה מעורב עם זה אבל כאן הא השעבוד נעשה בעת הלואה והיה כא' ומה נ"מ במה שהפרידו לשני שטרות אבל באמת הדבר מושג בעצמותו דכל שטר יש לו שעבוד בפ"ע ואם היה מתחילה חל כא' אח"כ כשכ' שטרות נפרדים זכה בשעבוד מיוחד לכל שטר ושטר וכל א' זכותו ושעבודו בפ"ע ובקו' הב"ח מלבד די"ל דגמ' איירי אפילו יש לו לשטר אפותיקי מפורש דתו ליכא חשש גבי' בחלוקה ושיהיה שדה זו נעשית לב' ביום אחד אפותיקי כולי האי לא חיישינן. אף גם האמת כמש"ל כמה פעמים כי חיישינן לכל הני חששות היינו דאם גבה לא גבה א"כ נעשה עול באמת לכך ראוי לתקן להשמר מזה אבל אם בדיעבד אם גבה גבה א"כ אין כ"כ עול אם נעשית כך דהא בדיעבד מה שגבה גבה לא חששו חז"ל עוד וכמש"ל בשם הר"ן גבי יתנו לכושל שבהן והיא היא ולפ"ז בדבר שהדין בו יחלוקו הואיל אם קדם וגבה הכל גבה ומכ"ש דאין לחוש אם יגבה יותר מכפי חלקו ומה החרי הזה כיון דבדיעבד א"מ מידו ודוק כי ברור ונכון. אך זהו בשטרות גמורי' שיש בו שעבוד אבל בכת"י וכדומה שאין בהם שעבוד והוי רק מלוה ע"פ הא לית בהו שעבוד רק הלואה משוי' ליה שעבוד דש"ד וא"כ אם הלואה ר' זהובים נעשה כא' מה בכך דהפרידו אח"כ לשני כת"י או ח"כ הנהיג הן לא משוי שעבוד כלל והלואה הא נעשית כא' ואיך ס"ד לתבוע יותר כפי שהי' מגיע לו אלו היה על כל הסך כת"י א' ודאי אם הלוהי וחזר והלוהו א"כ בכל פעם נשתעבדו נכסים ומה לי לחד גברי או לתרי גברא אבל אם הלואה נעשית בפ"ע אימת נשתעבדו נכסים לכל סך וסך בעת הלואה הא נעשית כא' ובעת כתיבת הכת"י הא אין כאן שעבוד ועיין לעיל סמ"ע סי' מ"ח דס"ל בכ"י חוזר ולוה דלא שייך נמחל שעבודו ועיין מש"ל וא"כ ברור דאין לו אלא כפי חובו בכלל. ועיין בתשובת פני יהושע שנדפס שם תשובה מחכם אחד בסי' יוד וג"כ משמע אם הלואה נעשה כא' רק הפרידו לשטרות אינו גובה לפי שטרות ובאמת לגבי שטר גמור הדין כמ"ש הצ"צ ושבות יעקב אבל בח"כ וכ"י פשיטא דאין כאן פקפוק אם הלואה נעשית כא' שלא לגבות יותר והצ"צ לא דיבר רק משטר ולא בכ"י והנה דעת קצת חכמים לומר בממרני שיכול ליתן אותו לכל המוציאו וכן נהוג בק"ק מיץ בכתב שקורין בל"א אפארטעהר רוצים לומר דבזה לכ"ע גובין לפי שטרא דהרי יוכל ליתנם זה לזה וזה לזה. ולא הבנתי אטו ברשיעי עסקינן שקרני' הלא נשאל פיהם בב"ד מי הוא דילוה וע"כ יוד' שמזה הם וחזר הדבר לאיש א' ומהכ"ת יגבה יותר הא בממרני וכ' הנ"ל אין שעבוד כלל רק הלואה משוי' שעבוד ולכן אין בזה פקפוק. והנה הרב בעל שבות יעקב יצא לידון בדבר חדש בח"כ הואיל ונזכר בתוכו כפי נימוס הח"כ א"כ קיבל ע"ע חוק הח"כ וחוק המלך בח"כ לפרוע לפי ח"כ. ודבריו צ"ע דא"כ יחלוקו לפי ממון כדעת ר"ח כי כך יסד הנימוס בח"כ ובטלת ד"ת ולכן דבריו צ"ע כי זו לא שמענו ובאמת לדידי צ"ע במטלטלין לפי דהעליתי לעיל בסעי' א' דליכא בהו כלל שעבוד בשום אופן א"כ בנפרעים מן מטלטלין למה לא יחלוקו כדעת ר"ח לפי ממון דהא בזה לא שייך טעמא של הרי"ף דשעבודו של זה במנה חל כמו שעבודו של זה במאתים דהרי"ף אמרו בקרקע דחל שעבודו אבל במטלטלין דלא חל שעבודו כלל ואין בהם קדימה כלל רק מתורת פריעת ב"ח מצוה וכופין אותו אפילו מגלימא דעל כתפי' א"כ עליו המצוה לפרוע וכי כך המצוה אם חייב לזה ק' ולזה ר' ויש לו ר' זהו' שיפרע לזה הכל ולזה רק ק' הלא זה אין מאומד הדעת כלל הלא מצוה לחלק לפי ערך הלואה ושעבודו לא חל כלל. ודוחק דגוף משתעבד ובגוף נאמר דחל שעבודא על מאה כמו על ר' ולאחר מיתה האידנא דתקנו גאונים י"ל דעשהו כשל תורה כאלו השעבוד חל עליו וצ"ע כי לא מצינו בזה למחברים והכל כתבו דשעבודא חל אנכסי' ולא מיירי כלל משעבוד הגוף וצ"ע: