אורים ותומים, תומים · סימן ק״ד, ט׳

אבל אם הלוה מכרו וכו' ואם יש לבע"ח חובו במאתים ומכר הלוה קרקע בק' ופרעו לבע"ח ההוא ובא עכשיו בע"ח ההוא לטרוף קרקע ההיא הנמכרת בק' שנשאר חייב לו דעת בעל צמח צדק וחתנו הגאון המפורסם מהר"ג אשכנזי ז"ל דהדין עם ב"ח ויכול לטורפו וכן מוכח בגמרא פרק אלמנה דמספקא ליה באלמנה שמכרה למזונות אי מצית להוציא כדי לגבות כתובה ע"ש ואלו אם לוה מכרו לפרוע לו אין יכול לגבות על הנשאר וכ"ש בהוא בעצמו מכרו אלמא דוקא בהוא עצמו מכרו אינו יכול לטרוף וכ"כ הר"ן אם היה לו שני חובות ומכל הוא קרקע בשביל חוב א' א"י להוציאו בשביל חוב שני דאחריות דנפשי' קיבל הרי הא מכרו לוה פשיטא יכול להוציא. דהא לא שייך אחריות דנפשי' קיבל ופשוט. אבל בתשובת שבות יעקב סי' קנ"ג דייק הואיל ולא נאמר בש"ע כה"ג דהוא בעצמו רוצה לטורפו בעד מה שנ"ח לו הלוה ש"מ דלגבי אותו ב"ח לא אמרינן כן כיון שדמי זבינא קיבל לפרעון חובו. ואין בדבריו ממש לדחות דין שיש בו מסברא כי מה איכפת ליה סוף כל סוף הנכסי' שקנה הלה הוי כאלו הם ביד לוה כמ"ש הסמ"ע סכ"ה וכמו שמן הלוה יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כמבואר בגמ' בפ' מי שהיה נשוי בעובדא דקטינא דארעא כן הדין בלוקח דאין כחו יפה יותר מן לוה הואיל הוא מכרו לו וזה פשוט והאריכות בזה ללא צורך ודקדוקו קלוש עד מאוד די"ל בגוף תשובה מעשה שהיה כך היה וגם רבותא קמ"ל דה"א מסתמא אותו ב"ח שקיבל הפרעון מוסר כחו ללוקח הלזה כי מה איכפת ליה כיון שחובו נפרע וקמ"ל דלא אמרינן כן ומכ"ש באותו בע"ח מהכ"ת יתן כחו ללוקח לגרע כח עצמו ופשיטא דגובה ואין בו פקפוק: