אינו יכול לכוף וכו' הש"ך השיג על זה דהב"י כתב זה החילוק בבדק הבית שלא יהיה דברי בעל המאור מחולקים עם תשובת רשב"א ובאמת בלא"ה בטלה מחלוקת כי לא נזכר ברשב"א שאין יכול לכוף המלוה ליקח הך קרקע פורתא והאמת אתו בזה דאין מדברי תשובת רשב"א שום קושיא אבל מ"מ נראה לדינא נכון כמ"ש רבינו המחבר דבלא"ה בדין זה דיכול הלוקח לכוף למלוה שיקח בדמים הך קרקע פורתא הנשאר הוא דעת רז"ה אבל הרמב"ן במלחמות חולק וכתב דיאמר המלוה מה לי ולך וכי הקניתי לך או קניתי ממך קרקע אני אטול כפי שעבודי והנשאר מה איכפת לי וא"כ אף דלא נפסוק כרמב"ן הוא דיאמר הלוקח אני מוחזק בקרקע שלי ואני איני חייב לך כלום ולמה אהיה מפסיד שלי וכמו שיש נעילת דלת בפני לוים כן יהיה בפני לוקחים דלא ירצה לוקח ליקח קרקע כי למחר יטרוף ואפילו שלי אפסיד אבל בלוה מסתברים דברי הרמב"ן כי יטעון המלוה מה לי ולך הלוה אם תפסיד הלא עבד לוה וכו' מכור קרקע ופרע לי בדמים ויש כאן נעילת דלת דיאמר אלו הוי לי זוזי הייתי קונה קרקע רק כפי מעותי ועכשיו אני מוכרח לקנות יותר מכפי מעותי מה שאין ביכולתי ולא עלה בלבי מעולם. ודברי הרי"ף שמסכימים לדעת רז"ה אינם אלא בלוקח אבל לא בלוה ומהיכי תיתי לחלוק ארמב"ן ואיש נבוב ילבב כמה חלוקים יש בין לוה ללוקח:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.