אורים ותומים, תומים · סימן ק״ג, ה׳

או שהיא משכונה הסמ"ע דקדק מה או אם רשאי למוכרה כשאין משכונה בידו מכ"ש כשהוא ממושכן בידו ולכן תי' דבמשכון אין צריך לידע אם עבר זמן כמו שכתב' באורים ודבריו דחוקים בהבנת דברי ש"ע כי עיקר חסר אבל המעיין בבעל התרומות יראה דכל ראיית הנך רבוותא הוא מהך גמרא דפסחים דאביי אמר למפרע הוא גובה דכי מטי זמנו ולא פריק איגלאי מילתא למפרע דהיה של מלוה ולכן אם אקדיש או זבין מלוה קודם זמנו מעשיו קיימים ורבא אמר מכאן ולהבא גובה השתא דלא פריק ודייקו מיניה הא עכ"פ השתא בכלות הזמן ולא פריק הרי הוא שלו ויכול למוכרו כדס"ל לאביי תוך זמנו (ולכן דברי הש"ך בס"ק ט' דהכריע כסברא ראשונה דא"י למכור דכן מוכח בסוגיא דפסחים פרק כל שעה ואדרבא כל חילי' דבעלי סברא אחרונה הוא משם רק בעלי סברא קדמייתא דחו ליה בתי' שונים אבל עכ"פ אין ראיה משם לדבריהם ודבריו צ"ע) ובעל עיטור בשם ר"ח כתב די"ל דשם בפסחים איירי במשכון בידו ולכך מכאן ולהבא גובה דיכול למוכרו אבל בלתי משכון לא וא"כ כוונת המחבר במילת או הרצון או אם נאמר דהך דינא ליתא רק זהו נכון וזה שאמר שאם עבר זמן שקבע לפרוע או דזה ליתא רק שיהיה משכונה בידו כדעת ר"ח דדוקא בזו מכאן להבא גובה וכו' ודברי המחבר פשוטים וישרים. והקשה הג"ת לשיטת ר"ח דכל הסוגיא דאביי ורבא איירי במשכונה מה פריך הגמרא לרבא דדייקי ממתניתין נכרי שהלוה לישראל על חמצו ומשני בשהרהינו אצלו וק' לס"ד דלא איירי בכך מה איריא לרבא לאביי נמי ק' דאף דסבירא ליה למפרע גובה ה"מ במשכון ובס"ד המשנה לא איירי במשכון ולק"מ דהוא סבירא ליה הרהינו אצלו אין פי' משכנו דהל"ל בשמשכנו אצלו רק הרהינו פירושו דא"ל אם לא אפדה קנה מעכשיו ובזו לכ"ע אינו עובר כמבואר בא"ח סימן תמ"א ע"ש ולכך לא מוקמינן במשכון גרידא דבזה לרבא מ"מ מכאן ולהבא גובה ופשוט: