אורים ותומים, תומים · סימן ק״ג, י״ט

וי"א דוקא כשמתה וכו' ודאי על מחזירין ליה יפה כתב דמה בכך דהוי לוקח מ"מ כשאשתו חי יטעון הבע' מה לכם החזירו לאשתי וידי כידה ומה לכם אם אני לוקח' או לא היא תוכל לפדות ואני בא בהרשא' ולכן עיקר הדין לאחר מיתת אשתו דיאמרו אין לך זכות רק כלוקח ואין לך בנכסי' ששמו כבר אמנם על הך בבא שיהדר הוא בזו קשה הא קיי"ל אפילו בחיי אשתו הוי כלוקח עד שהרא"ש בא"ע סי' צ' ס"ל דמוציא מיד לקוחת אפילו גופה של קרקע. וצריך לומר דבאמת במקום פסידא דאחריני תקנו חכמים דיהיה יורש רק התוס' כתבו דלא נקרא הך שומא דהדרא כ"כ פסידא הואיל הוא רק עשית הישר וטוב דס"ל דהואיל בגמ' נאמר ומתה דוקא היכא דאלים כח הבעל אבל לא בחיי' דלא אלים כח הבעל כלל דכן כתב הרא"ה בהא דאמרינן כתובות מ"ט אלמנותו נזונית מנכסיו דפשיטא ליה יותר אם הבת קיים מאלו מתה הבת משום דבחיי האשה לא אלים כח הבעל אולי ימות קודם האשה משא"כ במותה דאז יורש בודאי ועיין ברא"ה שם דכתב להדיא דלא אלים תקנת אושא בחיים כמו במות האשה ע"ש וא"כ כיון דלא אלים אפילו פסידא בעשיות ישר וטוב שוינהו רבנן כיורש אבל במות האשה דאלים לא שוינהו רבנן כיורש רק במקום פסידא דדינא ולא פסידא כה"ג ולכך נקט ומתה. ועיין אסיפת זקנים לב"מ ותמצא רבוותא דסברי הכי: והנה הטור העתיק בסי' זה נוסח שטר שומא וכ"כ הבעה"ת וכתוב בו לאחר קריעת אדרכת' ושמנו ליה ואכרזנא ליה וכו' ולא אשכח מאן דזבנא משדרינ' מבי דינא ג' מהימנא ובקיאי בשומא ושמו ליה האי ארעא בכך וכך זוזא וכו' עכ"ל ותמה הב"ח. וג"ת תרי שומות הללו למה ותי' הב"ח דחוששין אולי בין כך נתייקרה דחוק דמהכ"ת לחוש בזמן מועט וכנראה. מתשובת הרא"ש הובא בטור סי' זה דלא חוששין רק בששהה זמן רב ולכן נראה כך דיש למלוה חוב על לוה בק' והוא יש לו בית או שדה גדולה לערך אלף אין שמין למכור קצת בית או שדה דלזה לא שכיחי לוקחי' דיקנו חדר מחדרים וקצת שדה ולכך לטובת הלוה שמין כל הבית ושדה למוכרה ואח"כ יקבל הב"ח דמיו והנשאר ללוה אבל אם אח"כ לא נמצא לוקחין וב"ד צריכים להחליט הקרקע לב"ח בחובו הוא אינו מוכרח לקבל יותר מכפי חובו וליתן ללוה מותרות בדמים וא"כ צריכין לשום קצת מהבית והשדה בחובו בהחלט והנשאר יהיה ללוה וא"ש וכן משמע בבעה"ת שער ג' ח"ו שכתב קורעין שטרו וכותבין אדרכתא ומכריזין (ש"מ דכבר נעשית שומא דאין הכרזה בלי שומא כנודע) ואחר הכרזה שמין כמה מגיע מן השדה ומחליטין למלוה והדבר מבואר כמה שכתב' דשמין לדעת כמה מגיע לו מהשדה וכמו שכתב' וברור ונכון: