אורים ותומים, תומים · סימן ק״ג, י״ב

מרצונו בלא ב"ד כו' בגמרא אמרינן אגבי' איהו בחוביה פליגי ר"א ורבינא אי הדרא אי לא וקיי"ל לא הדרא ופי' רש"י לא שמו ב"ד בע"כ של לוה וקם ליה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זה בחובך עכ"ל ומזה יליף הרב ב"י דלא בא לב"ד כלל אבל בא לב"ד אע"ג דלבסוף נתרצה ליתן השדה כפי שומת ב"ד לא נקרא אגביה מעצמו והדרא וכי כתב הסמ"ע והש"ך השיג ודעתו אפילו נעשה שומא בב"ד רק לא הטריח לב"ד לעשות בע"כ והוא מעצמו נתרצה ואמר טול מ"מ פליגי ביה וקיי"ל דלא הדרא ואם כי לשון ברש"י משמע כהרב ב"י מ"מ לדינא נראה אם גבהו הלוה מעצמו בלי ב"ד כלל א"כ במה קניא המלוה להך שדה ע"כ בשטר מכירה כשאר מכירות דהא לא נעשה כאן שומת ב"ד ולא היה יד ב"ד באמצע כלל וא"כ מה טעמא דמ"ד דהדרא מה שומא יש כאן דנימא ביה הדרא הא לא היה שומא כלל וכל השדות אשר נמכרים הלוקח ודאי שאומד ושם אותו כמה שוה ואינו לוקח כסומא וכי בשביל זה יקרא שומא הלא לא היה שומת ב"ד כלל וכיון שהלוה נתן למלוה שטר מכירה מה איכפת ומאן מוכח אם מכרה לו בדמים מזומנים או מכרה בשביל שהי' לו חוב אצלו מקדם היינו מכירה גמורה ומה שומא הדרא שייך כאן וגדולה מזו דעת הריטב"א ב"מ אפילו בשומא בגבי' ב"ד ונתן לו שטר עבור זה לא מקרי תו שומא הדרא ומכ"ש באופן הלזה דלא נעשה מעולם בב"ד שום דבר והוא מכרו לו ונתן עליו שטר מכירה מי יבטלנו ואיך ס"ד לשום מ"ד דיהי' זה בגדר שומא הדרא וכמו כן אם נימא כדברי הש"ך דנעשית השומא בב"ד רק הכל היה מרצון הלוה דבא לב"ד שמו לזה והורידו אותו בתוך השדה כמ"ש רש"י בתחילת דבריו דלא היה בע"כ א"כ לישנא דגמרא דטעמא דמ"ד הדרא הא דלא אתא לב"ד משום כסופא לא יתיישב דהא הי' בב"ד ואם כי לא סירב וקיים כפי שב"ד של ישראל אומרים לו א"צ לטעם דכיסופא כך ראוי ויפה לו להיות כפוף לכל אשר יאמרו לו מבלי לסרב וכך מדת חכמים ונקיי דעת אלא נראה דמתחילה נעשה שומא בב"ד רק לבסוף קודם שטר הורד' מב"ד לא בא לב"ד והוריד בעצמו למלוה לתוך השדה ולכך איכא למ"ד דמ"מ הואיל ונעשית ע"י ב"ד הרי זו בכלל שומא הדרא וקיי"ל דלא הדרא הואיל דלא אטרח לב"ד ונעשה לבסוף כרצונו כמ"ש הש"ך ראיה משילם וכו' וזה ברור ונכון: איברא דיש לדקדק א"כ בפ' מי שהי' נשוי בעובדא דאפדנא דהביא הרא"ש דעת רמ"ה ורבינו יונה דנתחבטו למה היה יוכל לעכב עליו מבלי להחזיר האפדנא הא קיי"ל שומא הדרא ומכח זה חידש ר"י דגבי לוקח לא אמרינן הדרא ומה קושי' דלמא שם הי' נעשה לבסוף הורדה הכל ברצון טוב מלוקח וא"כ קיי"ל דלא הדרא ולק"מ ודוחק לומר דא"כ רב אחא דס"ל הדרא הך פלוגתא דרמב"ח ורבא איך מתוקמי דהיו אמוראי קדמאי מיניה דזה דוחק. אמנם נראה כי יש לחלק בלוה גופיה דיכול ליתן קרקעות שלו מרצונו בפרעון חובו ודאי דאמרינן אם לבסוף נתן מעצמו היינו זבינא גמורה משא"כ בלוקח דאינו חייב למלוה כלל רק מכח שעבוד מוכרח ליתן למלוה והכל תלוי בב"ד כי אם תן מרצונו איך יחזור על המוכר והכל הוא בכח יד ב"ד כי הם הטורפים מלוקח ונותנים למלוה ולוקח לגבי מלוה מה עבידת' וא"כ לא שייך זה כלל ולכ"ע שומא הדרא דהכל בכח ב"ד יגבה ולא שייך כאן רצון כלל וצ"ע כי אף דמסתבר מ"מ לדינא צ"ע הואיל ולא נמצא כן במחברים: