ששמוהו לב"ח מדעתו כן הוא פי' הרמב"ם על אגבוהו בחובו דהמלוה הראשון הגבהו למלוה שלו מדעתו ודלא כפי' רש"י דכל פלוגתא בגמ' על לוה שהגבה למלוה שלו מדעתו וכתב הש"ך דלא פליגי לדינא ובאמת בספר אסיפת זקנים לב"מ כתב להדיא דלרש"י דוקא במלוה הראשון הוא דיש הבדל אבל במלוה השני אף דהוא ברצון מה נ"מ מ"מ לא עדיף מגברא דאתא מחמת'. ונראה לרמב"ם דמפרש על מלוה שני הדבר במכ"ש במלוה הראשון דהא בזה י"ל מה מכר ראשון לשני ומ"מ אמרינן באגבוהו ברצונו ה"ל כלוקח ומכ"ש בראשון באגבוהו לרצונו דהוי כלוקח ולא הדרא וא"כ הרמ"א שהעתיק בסעיף הקודם דברי רש"י וטור וכאן לא הגיה על המחבר י"ל דס"ל עיקר כרמב"ם וא"כ תרווייהו איתני' או דמספקא ליה ובתרווייהו לקולא ואין להוציא מיד המלוה דמוחזק מד"ת:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״ג, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
