אורים ותומים, תומים · סימן ק״ב, ו׳

ומכרה וכו' ודעת מהרש"ל דאם מכרה קודם זמ"פ דגובה מזיבורית והש"ך כתב דמדברי הש"ס ופוסקים משמע דאין חילוק כונתו שסתמו דבריהם ואולי יש ראיה להיפוך בהא דמשני דף ח' וא"א אידי ואידי שלא היה לו עידית ומכרה וכאן דשוויה כעדיות דעלמא וכאן דלא שוויה כעדיות דעלמא ונתקשו התוס' א"כ דלא היה לו עדיות כלל ובינונית שוויה כעדיות דעלמא איך קרית ליה בינונית ולכך תי' דחד בריי' מיירי באמת שיש לו עדיין עדיות והוא דחוק לחלק ברייתות ולפי' מהרש"ל ה"ל לפרש דהיה לו עדיות ומכרה קודם זמן פרעון וא"כ בינונית קרוי הואיל והיה לו עדיות ומ"מ גובה מן זיבורית אם הבינונית שויה כבינונית דעלמא למ"ד בשלו שמין הואיל ומכר עדיות קודם זמן פרעון ואם סתמא דלישנא דגמרא לא משמע להו לפרש בכך מלבד דפי' התוס' דחוק יותר אף גם עדיין ק' ה"ל לגמ' לאוקמי בכך ויהיה הברייתות בחד גוונא אלא ע"כ צ"ל דליתא לדינא של מהרש"ל ובמכר עדיות יהיה אימת שיהיה מ"מ הב"ח גובה מבינונית לכ"ע ואין להתעקש ולומר דמ"מ הל"ל כגון שהיה לו עידיות ומכרה קידם שלוה מזה דודאי אין לו לב"ח שעבוד עליו ומ"מ שם בינונית עליו מימים מקדם דהיה לו בינונית משמע הכל בזמן הלואתו ואז הוחל השם בינונית ועדיות משא"כ למהרש"ל קשיא: וכן משמע מסתימת הגמרא דבדזבין עדיות וזיבורית אפילו שייר בינונית וזיבורית לא מצי לגבות מהך לוקח שני זיבורית דאמר זבינא ארעא דלא חזי לך וע"ש בתוס' ד"ה אבל זבין וק' הא בזבין עדיות ושייר בינונית וזיבורית הא אינו גובה רק מזיבורית דבשלו הם שמין ובינונית נעשים עדיות וא"כ מה ארעא דלא חזי לך וסתמא קתני אפילו בזבין קודם זמן פרעון ועכצ"ל דבמכר עדיות תמיד גובה מבינונית ושפיר שייך ארעא דלא חזי לך. ואפילו לדעת התוס' בגיטין כמש"ל דסבירא ליה לרבא בשל עולם שמין מ"מ כל הפוסקים העתיקו אף דס"ל בשלו שמין ולכן דברי המהרש"ל דחוקים כמ"ש הש"ך וכן מוכח מרש"י בגיטין דף נ' ד"ה מאי עדיות דכתב אע"ג דתנאי היה על עדיות אם שטפה נהר או ליסטין להנך עדיות בטל התנאי וגובה בינונית כדינא מדעולא ע"ש ואע"פ שרש"י סבירא ליה דסבירא להו לרבא בשלו הם שמין כמ"ש התוס' שם ומ"מ ס"ל דגיבה מבינונית ולא אמרינן דבינונית נדידיה ה"ל עדיות וצ"ל הואיל והיה לו עדיות רק נשדפו ה"ל כהיה לו עדיות ומכרה ורש"י פי' דנשדפה לאחר הלואה ולא כתב לאחר זמן פרעון ש"מ דלא כמהרש"ל אך אפילו מכרה לפני זמן פרעון מ"מ גובה מן בינונית: