אורים ותומים, תומים · סימן ק״ב, ג׳

וי"א דאין כופין וכו' הוא דעת הרא"ש והיש"ש הביא בשם הגה"ת הרא"ש דהתוס' והא"ז ומהרי"ח דלא חלקו בכך ש"מ דלא ס"ל כהרא"ש בזה ותמהני מה צורך להגהת הרא"ש הלא בהא דאמרינן להכי טרחי וזבני זיבורית ארעא דלא חזי לך הקשו התוס' דבלא"ה איירי בשייר בינונית ביד הראשון דאל"כ הא זיבורית חזי ליה וא"כ בשייר בינוני' בלא"ה מ"ל הנחתי לן. מקום ותי' דמצי אמר הב לי זיבורית טפי פורתא וכ"כ הרשב"א לב"ק והנ"י וריטב"א ור"ן בכתוב' הרי דחולקים רבים בהדיא. ובאמת קושי' גדולה הוא להרא"ש דהא ס"ל דלא מצי לומר הב לי זיבורית טפי פורתא. ול"ל דמיירי דאומר לוי לוקח שני אי רוצה אתה זיבורית שקול ביוקרא דלקמיה וא"כ אלו היה ביד לוקח ראשון שמעון היה צריך ליתן לו זיבורית כמ"ש הרא"ש אבל הואיל שהוא ביד לוי אומר טרחתי וזבינ' קרקע דלא חזי ואין לך עלי שעבוד כלל. דזה דוחק בפי' הגמרא וגם א"כ בשייר בינונית ג"כ איירי באופן זה וקשה למה באמת לא יגבה הימנו הא כל טעם בדשייר בינונית דכוותי' משום דמכר ראשון לשני כל זכותו והראשון יכול לדחותו משדה לשדה ואלו איירי בכה"ג דגילה דעתו לשלם לו ביוקרא דלקמיה אף בבינונית א"י לדחותו לדעת הרא"ש דמשוה זיבורית לבינונית משדה לשדה. וא"כ ל"ל הכי וקשה ליה קושי' התוס'. וצריך לומר דהרא"ש ס"ל דבהא בזבין זיבורית איירי דלא שייר ביד לוקח ראשון בינונית כדמשמע מלישנא דגמ' דבתר הכי קאמר דשייר בינונית משמע דמקדם איירי בדליכא בינונית ביד ראשון ואי קשה א"כ איך שייך על זיבורית קרקע דלא חזי לך הא אין לו לגבות רק מזיבורית ועיין חידושי מהר"ם לובלין י"ל דמיירי בשעה שלקח הלוקח ראשון משני היה בינונית ביד לוקח ראשון רק אח"כ קודם טריפה ירדו ונתקלקלו ונעשו זיבורית ועד כאן ס"ל להרא"ש דיכול לדחותו משדה לשדה היינו מבינונית לבינונית אבל מזיבורית לזיבורית לא דיאמר לדידי שוי כמו בינונית וב"ח דינו בבינונית וכמ"ש היש"ש גבי עדית וא"כ אלו היה ביד שמעון לוקח ראשון והיה חפץ בשדות הללו א"י לדחותו אבל השתא דהם ביד לוי יכול לדחותו דיטעון מתחילה קטרחית וקניתי קרקע דלא חזי לך דשיירתי בינונית ואם אח"כ נתקלקל ונעשו זיבורית מזלך גרם וכבר פקע שעבוד עלי ואין לו בהם כלום וא"ש. ודעת התוס' וסייעתו הנ"ל דלא סבירא ליה כך ולכך ס"ל בפשוט דא"צ גילוי דעת ויכול לומר הב לי זיבורית טפי פורתא. הנה צריכין אנו ליישב אליביה קושית הרא"ש דלו יהיה דאין לו רק הכל בינונית הא יכול לדחותו משדה לשדה ואיך יהיה יכול להכריחו ליקח זיבורית וצ"ל דס"ל בשלמא בינונית יש הרבה בני אדם שלבם חפץ בשדה ואינו מוכרם ברב הון וא"כ שפיר יכול לדחותו ויאמר הלוה בזו אני חפץ ואין כאן נעילת דלת דיאמר המלוה אלו הוי לי זוזי הייתי קונה בכ"מ שחפצתי כי אף בזוזי אין מצוי לקנות כל שדות ויש שדות בינונית שבעליהם נותנים בו עיניהם מבלי למוכרן אבל זיבורית רוב העולם מוכרים ואינם נותנים עין בו כי מה יתנו עין בארץ גזרה ודעת שוטים הוא זה ובטל דעת זה אצל כל אדם ואם כן שפיר יש נעילת דלת אם ימאן ויאמר איני מוכר ונותן לך זיבורית כי ודאי יאמר אלו הוי לי זוזי הייתי קונה זיבורית בכ"מ מבלי קפידא על שום שדה מהשדות ולכך חששו חז"ל לנעילת דלת וחייב ליתן למלוה. ונראה כי גם מהרש"ל דעתי' כזו ולכך תי' על קושי' הרא"ש בהא דניזק יכול לומר הב לי בינונית טפי פורתא דהקשה הרא"ש הא בעדית גופי' יכול המזיק לדחותו משדה לשדה וע"ז תי' היש"ש דבאמת א"י לדחותו דה"ל כעידי עדית כמש"ל. אבל הך קושי' בב"ח דיכול לומר הב לי זיבורית טפי פורתא דלו יהיה אלא בינונית הא יכול לדחותו משדה לשדה לא תי' כלום דמה יאמר ה"ל עדית הא אין לו עדית וקשה עליו דפתח בתרתי קושי' ותי' בחדא ולפמ"ש ניחא דבב"ח יש לחלק בנעיל' דלת כמ"ש אבל גבי ניזק לא שייך הך תי' ולכך משני תי' שלו דבאמת א"י לדחותו מעדית לעדית: והנה המרדכי בפ' שני דייני גזרות בתשובת מהר"ם הביא קושי' בשם ריב"ם והביאו היש"ש ג"כ למה לנו הך טעמא דיכול לומר הב לי זיבורית טפי פורתא משום נעילת דלת תיפוק לי' דיכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים וד"ת בזיבורית רק חז"ל תקנו בבינונית לימא אי אפשי ותי' דלהוציא לא אמרינן אי אפשי ומה שיש לדקדק בהך תי' עיין במש"ל סי' קי"ט ועיין בר"ן כתובות פ' מי שהיה נשוי דעירב הך טעם דאי אפשי והך טעם דנעילת דלת ביחד וכללהו בחד טעם ע"ש. ותמהני מה קושי' מה בכך דאי אפשי בתקנת חכמים והעמידו על דין תורה אטו בדין תורה אם הלוה רוצה ליתן בינונית או עדית וכי יוכל המלוה לעכב ע"י תן לי דוקא זיבורית התורה אמר הדרך בעה"ב להוציא פחות שבכלים וכי אם ירצה להוציא מעולה שבכלים היוכל מלוה למחות וא"כ בבינונית יכול ליתן לו וכי יוכל ד"ת המלוה לעכב תן לי דוקא זיבורית ולא בינונית וא"כ פשיטא דצריך טעם לנעילת דלת ולא מצאתי לכאורה ישוב לדבריו רק ראה זה מצאתי לשלטי גבורי' ריש ב"ק דהבי' בשם ריא"ז וז"ל ואם רצה הניזק לגבות מן הבינונית או זיבורית או ב"ח לגבות מן זיבורית כגון סמוכים הרשות בידו עכ"ל הרי דס"ל לריא"ז בישוב קושי' הרא"ש דאיך יכריחו לזיבורית לו יהיה בינונית הלא הלוה יכול לדחותו משדה לשדה ותי' הרא"ש לא שמיע לי' ולא ס"ל כלל ולכך תי' דמיירי דהשדה שחפץ הוא סמוך למיצר שלו של המלוה וס"ל כסברת הרמב"ם דקי"ל כרב' כמבואר לקמן ריש סימן קע"ד דיכול לומר פלוג אחד מיצרא. וא"כ אינו יכול בבינונית בכה"ג לדחותו משדה לשדה רק הואיל והוא זיבורית ה"א דיכול לעכב עליו וע"ז פריך שפיר הא הוי נעילת דלת וא"ש ולק"מ קושית הרא"ש כלל ולפי זה גם הריב"ם פירש כן כפירוש ריא"ז ושפיר הקשה לימא אי אפשי בתקנת חכמים והריני נוטל כדין תורה זיבורית ואם כן פלוג לי אחד מיצרא דכופין עלמדת סדום ולק"מ ושפיר הקשה ודוק. ומעתה מה שהכריע המהרש"ל דלא כהרא"ש לכאורה יפה הכריע כיון דתוס' והרשב"א וריטב"א ור"ן ונ"י ורי"ח וא"ז חולקים ה"ל הרא"ש יחיד לגבי' ולכאורה לא מצי הלוה דהוא מוחזק לומר קים ליה כמש"ל באריכות בקונטרס התפיסות. אבל בתר העיון נראה כיון שהרי"ף והרמב"ם השמיטו לגמרי וכבר כתבתי טעם להשמטה וכן הריב"ם והריא"ז ג"כ ס"ל דוקא כשהוא במיצר שלהם אבל בלא"ה מודים דלא מצי למימר כן וכבר מבואר לעיל בקונטרס התפיסות דיפול לומר קים ליה אף דאינו מחד טעמא א"כ אף בזו הא שלשה עמודי הוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וריא"ז וריב"ם ופשיטא דיכול לומר המוחזק שהוא הלוה קים ליה כהנך ואינו מחויב לשלמו בזיבורית אם לא בגילה דעתו כהרא"ש: