אורים ותומים, תומים · סימן ק״ב, ב׳

תן לי זיבור' טפי פורתא וכו' זהו בגמרא דב"ק דף ז' ע"ב אמרו שם בניזק אי אמר הב לי בינוני' טפי פורתא וב"ח זיבורית טפי פורתא אסיקנא בגמרא דשומעין להם דאל"כ הורעת' כחו של ניזק ואתה נועל דלת בפני לוין והרי"ף והרמב"ם השמיטו ולא הזכירו דבר בניזק ולא בב"ח והדבר צריך טעם דאף דנימא דס"ל כדעת הרא"ש דהיינו דוקא בדגיל' המזיק ולוה דעתו לתת לו ביוקרא דלקמיה אבל בלא"ה לא מ"מ קשה דה"ל להביא כך דבכה"ג דגילה דעתו הדין עם הניזק והמלוה ואם לאו לא. ומה שנראה כי הרא"ש הקשה לו יהיה דאית ליה שני שדות עידי' הלא ביד המזיק רשות לתת לו איזה שדה שירצה וא"י הניזק לומר בזה שדה אני רוצה וא"כ איך יוכל להכריחו ליתן לו בינוני' המזיק אומר לדידי שוה כמו עדית. ותי' מהרש"ל ביש"ש דבאמת אין דין זה אמת ואף בשני שדות עידית והניזק אומר זה שדה אני חפץ א"י לדחותו לשדה אחרת ונתן טעם דכיון דניזק אומר אני חפץ בה ולדידי שוי לי ה"ל כמו עידי עידית לגבי שדות אחרות וניזק נוטל עידי עידיות ע"ש (יש ט"ס בדבריו דפ"א כתב דאין נוטל בעידי עדיות והוא סתירה מיני' ובי') והנה מבואר בגיטין דף נון ד"ה מאי עדית בתוס' דלמ"ד בשל עולם שמין לא שייך למימר דניזק יגבה מעדי עדיות וא"כ הך קושי' הא דהשמיטו הך דינא דניזק יכול לומר תן לי בינוני' טפי פורתא לק"מ דסבירא ליה דהך סוגי' אתי' למ"ד בשלו הם שמין וא"כ ניזק גובה בעדי עדיות וא"כ א"ש תי' מהרש"ל ול"ק קושי' הרא"ש אבל נפי דפסקו הרי"ף והרא"ש כמ"ד בשל עולם שמין כמ"ש בסעיף קטן הקודם באריכות אם כן לית ליה עדי עדיות ואם כן קושי' הרא"ש במקומו לו יהיה אלא עדית הא יכול המזיק לדחותו משדה לשדה וא"כ לא שייך הורעת' כחו של ניזק ולכך השמיטו ועדיין קשה למה השמיטו הך דינא דב"ח דיכול לומר תן לי זיבורית טפי פורתא דבזה בלא"ה צ"ל תי' אחר בקושי' הרא"ש כמש"ל דבב"ח משמע דיכול לדחותו משדה לשדה ולא שייך תי' מהרש"ל. וגר' דגם בזה א"ש דקשה להם קושי' הרא"ש הנ"ל וגם ק' להם הא דאמר רבא מכר זיבורית ושייר בינוני' א"י לטרוף מלוקח שני דאמר זבינ' ארעא דלא חזי לך וקשה הא חזי ליה אם יאמר תן לי זבורית וכבר הקשה כן הריטב"א בכתוב' ולכן ס"ל דהא דב"ח בבינוני' ס"ל לעולא ד"ת בזיבורית רק מפני נעיל' דלת תקנו בבינוני' אמנם בגמ' דגיטין אמרו דהיה ראוי לתקן לב"ח בעדית כמו נזיקין רק שלא יראה שדה טובה וילוה עליו לפיכך תקנו בינונית והנה הנ"מ בין שני טעמים הוא אם יכול הב"ח לומר שדה זו בינוני' אני חפץ דלעולא א"י ואי דיאמר לדידי שוה והוה כמו עדיות כמ"ש היש"ש הא אין לו בעדית כלל. משא"כ לאידך טעמא דשורת הדין ליטול מן עדית כמ"ש הנ"י ריש ב"ק ע"ש וא"כ ודאי דהיה יכול לומר שדה זו בינוני' אני רוצה דה"ל כמו עידיות והא דינו בעדיות וא"כ אף דבטלו חכמים ותקנו רק בינוני' מ"מ הא לא ביטלו דיכול ליטול את אשר חפץ דהוי קצת כמו עדיות דלמה לבטל בלי טעם דהא בזה לא שייך דיתן עין דהא בינונית שכיח כמ"ש הר"ן והבו דלא לוסיף עלה. דהא ראוי היה ליטול בעדיות לגמרי ועוד לעולא דילפינן מקרא והאיש אשר אתה נושה וכו' והא לבעה"ב רשות להוציא איזה שירצה וא"כ אף בקרקע כך כמ"ש הסמ"ע סי' זה משא"כ לאינך דלא ילפינן כלל מהך קרא והאיש וכו' א"כ אין כאן לימוד לומר דהברירא ביד הלוה וזה נכון ופשוט וכבר כתבנו כי מבואר בגמ' דסוף ב"ב מאן דיליף מדעולא ס"ל שעבודא דאורייתא ע"ש ובגיטין דף נו"ן ד"ה כיון וכו' כתבו התוס' דרבא ס"ל ש"ד ואביי לאו דאורייתא וא"כ א"ש כל הך סוגי' בב"ק דיכול לומר דהב לי טפי פורתא הוא הכל אביי כמבואר שם דאביי חידש לנו זה שם ולאביי ליתא לדעולא וא"כ יכול המלוה לומר בזה אני חפץ שפיר קאמר דע"כ אתה נועל דלת וכו' ול"ל כקושי' הרא"ש לו יהיה בינוני' הא יכול לדחותו דזה אינו באמת א"י לדחותו אבל רבא דס"ל ש"ד ואיתא לדעולא א"כ א"י לומר תן לי זיבור' טפי פורתא כקושי' הרא"ש דהא בבינוני' יכול לדחותו משדה לשדה ולכך שפיר קאמר רבא בזיבור' ארעא דלא חזי לך דהא ליכא למימר תן לי זיבורית טפי פורתא וא"כ יפה עשו הרי"ף והרמב"ם שהשמיטהו ואדרבא כתב מילתא דרבא במכר זיבורית ונתן טעם דזבני קרקע שאין הגון לך מורה באצבע דלא מ"ל תן לי זיבורית טפי דקי"ל ש"ד ודעולא כמ"ש הרמב"ם פי"ט מהל' מלוה וא"ש. וניכרים הדברים כמ"ש בבעה"ת ריש שער ד' ח"ב דפתח בחכמה אמרי' בניזיקין ב"ח בינונית ומ"ש כדי שלא יראה אדם דירה נאה ויאמר אלוונו ואגבנו בחובי למדנו מכאן ב"ח בבינונית ואם אמר הב לי זיבורית טפי פורתא שומעין לו וכו' הדברים אין להם מובן מה היה צורך לכל הפתיחה הזה מהך דגיטין ובמה שנאמר שם בטעם ולא פשוט ב"ח בבינונית אם יאמר וכו' ולמה השמיט הך דעולא וכו' אלא ברורים הדברים דהא בהא תליא דהואיל דפסק כר"ן דבשלו שמין ס"ל דליתא לדעולא דהגמרא תלי' זה בזה כמש"ל בס"ק א' וכיון דהטעם שלא יאמר אדם וכו' א"כ א"י לדחותו משדה לשדה כמש"ל ולכך יכול לומר הב לי פורתא טפי בזיבורית כהנ"ל דזה בזה תלי'. ולכך בשער הנ"ל ח"ז בראובן שמכר שדותיו לשמעון ושמעון ללוי ולוי שייר בינונית דכוותי' לא מצי לגבות מלוי הביא גי' ר"ה גאון ז"ל כדרך שתקנו בלוקח ראשון כך תקנו בלוקח שני והיינו שגם הוא יכול לומר הנחתי לך מקום וקשה ל"ל זה הא מכר ראשון לשני כל זכותו ואלו שמעון יכול לדחותו מן בינונית לבינונית אף לוי כמוהו כמ"ש תוס' ומחברים ולפי הנ"ל ניחא דבאמת ס"ל דלא מצי לדחותו משדה לשדה ולכך צריך טעם דחז"ל תקנו ביה לומר הנחתי לך מקום כמו בלוקח ראשון ודוק כי זה ברור למעיין: