אורים ותומים, תומים · סימן ק׳, ב׳

ואפילו בא במרדכי הביא זו בשאלה לר"ת דאם תבעו בסיון וזמן הוגבל לפורעו בתמוז אם יש לו זמן ב"ד מתמוז ואילך עד אב והשיב ר"ת בלא"ה אין לו זמן בקובע זמן לחבירו כי ס"ל לר"ת כמ"ד בקובע זמן תו אין נותנים לו זמן ולא איפשטא שם במרדכי הך מילתא אם תבעו קודם זמן אם יש לו זמן ב"ד מיו' המוגבל והש"ך כ' דסבירא ליה לרמ"א הואיל ור"ת השיב דבלא"ה אין לו זמן משמע הא למ"ד דאף בקובע זמן נותנים זמן ב"ד אף בזו יש לו זמן ב"ד ואין הכרע דר"ת קושטא דמלתא קאמר דסבירא ליה דהקובע זמן אין לו זמן ב"ד ומה לו להשיב דלכך אין לו זמן הואיל ותבעו בסיון הא באמת אף בתובעו בתמוז ל"ל זמן הואיל וקבע זמן. וצ"ל דס"ל לרמ"א דמ"מ הל"ל דאין לו זמן הואיל דתבעו במה דנ"מ בסתם הלואה ל' יום אי תבעו ביום שני אם הלואה ל' יום עולה לכאן ולכאן או לא ש"מ דס"ל דודאי אינו עולה ולכך הוצרך לטעם דלזמן קבוע שוב אין נותנים זמן. ומזה נראה דאף דקיימא לן סתם הלואה ל' יום מ"מ אם תבעו ביום שני נותנים לו זמן ב"ד אחר כך והרי ס' יום ואף על גב דשם במרדכי הביא בשם רשב"ם דעל פקדון וכיוצא בו דברים דהדרו בעיני' אין נותנים זמן ב"ד כלל והביא ראיה מהא דאמרינן בפ' שואל שאלה הדרא בעיני' ולא אתא למכתב דלית ליה זמן כלל ואע"ג דשם לא מיירי מזמן ב"ד רק סתם הלואה ל' יום דהואי' דאין לו זמן לא כותב ליה ומה ענין זה לזמן ב"ד דבשביל זמן ב"ד לא כותב תיכף דדי כשיתבע זמן וגם אז הב"ד כותבין. ומזה לכאורה משמע דזמן ב"ד היינו סתם הלואה ל' יום דב"ד נותנים לו זמן שלשים לטרוח בזוזי. אבל באמת אינו כמ"ש מדברי רמ"א וסתימת פוסקים רק נראה דרשב"ם מדמי להדדי כמו דאין לדבר דהדר' בעיני' סתם הלואה ל' יום דנפקא מקרא משום דהואיל דהוא מחזיר בעין ה"ל להחזירו תיכף אם כן ה"ה הך סברא בזמן ב"ד דל"ל זמן במילתא דהדרא בעיני':