אורים ותומים, תומים · סימן א׳, ד׳

תחזיר כ' המרדכי ס"פ המניח מעשה בא לפני ריב"א בא' שחבל בחבירו ותפס הנחבל כוס של כסף משל החובל והיה לב הרב מהסס בדבר וישב לפניו רבינו שמריה וא"ל רצונך שאפטרנו וא"ל הן וא"ל אמור שישמו החבלה ואמרי' בפ' החובל דאנן לא בקיאין בשומא דכל דבר שצריך שומא אין דנין אותו בבבל וכו' עכ"ל ומזה למד מהרי"ו בתשובה סי' כ"ח הואיל ואנן לא בקיאין יכול להחזיק כל מה שתפס והד"מ לא השיג עליו אלא דבקיאין בשומא כמ"ש הרא"ש אבל באמת אי אין השומא ידוע מודה למהרי"ו דיוכל לתפוס כמ"ש באורים ומדברי כולם נלמד שפירשו במה שאמר ר"ש רצונך שאפטרנו הרצון להתופס הכוס כסף שלא יצטרך להחזיר המותר ובזה פטרו הואיל ואין שומן ידוע כנ"ל אך זה תמוה אין לך תפיסה מספק יותר מזה ואפילו לדעת הרי"ף דס"ל דתפיסה בספיקא דדינא מהני היינו בספק דיש פנים לדין לכאן ולכאן אבל בשומא איך יתפס משל חבירו במה שאינו ידוע אם חייב לו ומכ"ש לדעת הרא"ש דס"ל תפיסה בספק דין ל"מ ומכ"ש בכה"ג והאמת דפי' לפטור היינו לחובל ויצטרך זה להחזיר כוס של כסף חנם אין כסף ופוטרו ר"ש מהך טעמא הואיל ואין שומתו ידוע ואנן לא בקיאין בשומא ואין דנין דין שומא הוי תפיסה מספק ולא מהני וצריך להחזירו וכן פי' מהרש"ל בפ' החובל דין ב' וכ"כ מהר"ם טיקטין ע"ש וע"ש מה שתי' דלא יקשה דהא דאמרינן בחובל זיל שם לי' כעבד ואמרינן לא צריכה בדתפס ולכן אין לדברי מהרי"ו וד"מ קיום באמת ואין לו לתפוס מספק: