וכן אם תפס בד"מ הביא בשם מרדכי דריב"א עשה בקרן כר"ת ובשאר קנסות כדעת החולקים ויוכל לתפוס כל מילי וכן הביא הסמ"ע סקח"י ואני תמה הלא כל מחלוקתם בקרן דאל"כ דבר המזיק היכי משכח' לי' שיהיה קנס בשן ורגל אין כאן קנס וגבינן בבבל ושור המועד לא אשכחן בזה"ז דליכא סמוכים כלל בא"י ול"ש הועד בא"י וא"כ ל"מ בדבר המזיק לתפוס בו רק בקרן ועז"ק ר"ת דצריך דוקא דבר המזיק ושארי פוסקים חולקים וא"כ איך שייך הכרעה מה דגוף המחלוקת אינו שייך אלא בקרן והמעיין במרדכי נראה דלא קאי כלל אהך דהא כתב בשאר דברים כדברי הרי"ף ואי' מקומו דהרי"ף חולק בזה אר"ת הא הרי"ף לא העתיק רק דברי הגמ' ואי תפס ולא הזכיר כלל ענין תפיסה כיצד יהיה ודוחק לומר דס"ל למרדכי דהואיל ודעת הרי"ף דטענו בחיטין והודה בשעורים מהני תפיסה ש"מ דלא בעי בדבר המזיק דזה דוחק ול"ל דברי הרי"ף ול"ק סתם בפוסקים החולקים אר"ת. ולכן ברור דקאי הך פלוגתא דס"ל לר"ת בתבעו בחיטין והודה בשעורין ל"מ תפיסה רק היכי דיש לו תביעה על שנים כגון שהיו שנים רודפין אחר שנים וכמ"ש הרא"ש והרי"ף ס"ל אף בתבעו בחיטין והוא הודה בשעורים ה"ל תפיסה ולזה הכריע הריב"א באחד שני שורים תמים שהזיקו זה אומר גדול וזה אומר קטן דהוי טענו בחיטין והודה בשעורים בזו אי תפס אחד ל"מ למימר בממ"נ אי הך שאני טוען הזיק הב לי ואי אידך אני תופס זה למשכון בשביל אידך בזה ל"מ תפיסה דהא אינו משתלם אלא מגופו ואיך יתפוס תם זה בשביל תם חבירו (ותפיס' זו מחמת מחילה לא דמי' לתפיסה מחמת דאין לנו ב"ד מומחין וענינו של זה לא כשל זה) אבל בשארי מילי דהיינו תבע בחיטין והודה בשעורין בזו מהני תפיסה כדעת הרי"ף מכח ממ"נ הנ"ל דהא אינו משתלם מגופו וזה פשוט וברור למעין שם ומוכח מדברי הרא"ש דס"ל אף דתפס בקרן גוף המזיק מ"מ אי המזיק יש לו משל הניזק דבר אחר בידו כעין הקרן בשוה ל"מ תפיס' דהרא"ש כתב דהרי"ף השמיט אבעיא דיש שינוי לצרורות דבלא"ה בלי תפיס' לא גבינן ובתפיס ס"ל לרי"ף א"מ מידו וק' הא עדין נ"מ בזה שתופס גוף המזיק והמזיק יש לו משל ניזק דברים אחרים א"כ לענין תפיסה זו בשביל גביות קנס מהני אבל תפיסה בספיקה דדינא ודאי ל"מ כיון שחבירו תפיס כנגדו אלא ש"מ דאף לענין גביות קנס ל"מ תפיס:
אורים ותומים, תומים · סימן א׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
