אורים ותומים, תומים · סימן א׳, ב׳

מי שגנב וכו' עיין אורי' סק"ט דכתבתי פי' הסמ"ע ואם כי דבריו אמורי' בכ"מ מ"מ הש"ך יפה כתב דא"כ ה"ל לרמב"ם ולמחבר להזכיר עיקרא דדינא דגזלות שע"י חבלות אין דנין כמ"ש בגמ' ותי' הש"ך כבר הביא הכ"מ ודחה מכמה טעמים והוא כתב דדברי המהרש"א דחוקים וברור דכוונתו דאם במשנה גזלות פי' בלי חבלות א"כ עדיין ק' הא גזלות לחודא שליחת עבדי ולדבריו יותר קשה דמשנה ע"כ גזלות קרן איירי דתשלומי כפל קתני לי' אח"כ ואיך בעי מומחין הא בקרן שליחתייהו עבדינן וצ"ע לדבריו ומה שנראה הא דגם דברי הרא"ש בריש סנהדרין צריך ביאור דריש דבריו דווקא הודאות והלואות א"צ מומחים ודו"ח אבל גזילות וחבלות צריך מומחי' ודו"ח ומידי דברו בו כתב ובפרק החובל מסיק כל מידי דשכיח עבדינן שליחת' וכו' וקאמר התם חבלות ל"ש משמע דכל מילי שכיח אפילו גזילות הלכך כל מילי בר מחבלות עבדינן שליחת' והדברים סותרים זא"ז מניה ובי' וכבר עמד בזה הב"ח וחשב לעשות ב' תקנות בין נעילת דלת לשליחת' קעבדינן וכבר כ' הגי"ת דלא משמע כן בגמ' דהיא היא דמשום נעילת דלת תקנו שיהיו עושין שליחת' וכן מורה לשון הגמ' בפ' המגרש וכ"כ רשי' להדי' בפ' החובל דף פ"ד ע"ב ד"ה מידי וכו' ע"ש וכ"כ התו' בכמה דוכת' וליישבו צ"ל דגם בתו' סנהדרין דף ג' ד"ה שלא וכו' דהקשו דאשכחן בכמה דוכתי שהיו דנין בבבל גזילות וחבלות וכו' ותי' בחד תי' דהיינו גזילות ע"י חבלות ל"ש אבל גזילות וחבלות לחוד שכיחי כתב מהרש"א ר"ל גזילות וחבלות דנקט בכ"מ בתלמודא איכא לפרושי הכי גזילות שע"י חבלות מיהו גזילות וחבלה דנקט במשנה דהכא ע"כ גזילות וחבלות ממש כדאמרינן לעיל גזילות דכתיב ונקרב ב"ה אל האלהים חבלות וכו' ע"ש ופי' דברי המהרש"א דלכאור' ק' דבגמ' דקאמר דה"א דגזילות דכתיב בקרא וכו' וא"כ מאי ראי' מטעי הוי טעינן אבל באמת פי' ע"י חבלות דס"ל למהרש"א אם פי' גזילות ע"י חבלות איך קתני במשנה סתם ועכצ"ל דע"כ הוא דאל"כ ה"ל למתני חבלות גבי נזק וחצי נזק וא"כ דמוכח דאיירי בכה"ג שפיר הקשה המהרש"א (ובחדושי אמרתי דבזה נחלקו ר"א ורבא ולכך לא מוקי ר"א כמו רבא ד"מ בג' הדיוטות וגזילות וחבלות בג' מומחין דהוא לא ס"ל גזילות שע"י חבלות כמ"ש המהרש"א דבדברי ר"א לא משמע כן וא"כ קשי' לי' גזילות הא דנין בלי מומחים ולכך מפרש ד"מ גזילות וחבלות בג' ובאמת לא נחית משנה להורות דבעי מומחין רק דלא סגי בלא"ה ולעולם בעי ג' משא"כ הודאות והלואות סגי ביחיד מומחה וא"כ א"א לומר דתני הודא' והלואות בג' משא"כ רבא ס"ל שפיר כמ"ש התו' גזילות שע"י חבלות ושפיר קתני הודאות והלואות בג' וא"ש. מיהו אף לפמ"ש י"ל דר"א ס"ל גזילות שכיח וא"כ אף בזמן משנה דהיו סמוכין דנין בהודאות וא"כ קשה כו' איך קתני גזילות במומחים וכו' והראי' דשכיח דהא לא בעי דו"ח משא"כ רבא לשיטתו דס"ל פ"ק באמת בעי דו"ח וא"כ ל"ש ובזמן המשנה היה בעינן סמוכים ושפיר קתני ד"מ בג' ודוק): ובאמת יפה דיבר במשנה כמ"ש טעמא וגם א"כ למה הוצרך לומר הודאות והלואות בג' הדיוטות גזילות וחבלות בג' מומחי' ולא מוקי הכל בגזילות וחבלות ומחלק גזילות וחבלות בפ"ע בהדיוטות וגזילות שע"י חבלות במומחין רק דעדין לשיטתו קו' התו' בלתי מיושב כיון דבמשנה נאמר דאפי' גזילות סתמא בעי מומחין ולא עבדי שליחות איך היו דנין בבבל ובאמת מחמת קו' זו כתב הש"ך דתי' התו' מוסב ג"כ על המשנה ודלא כמהרש"א אך אין לדחות המהרש"א בקש במקום שיש לו ראי' מוכרעת ולכן נראה דלפמ"ש תו' בריש הדבור הנ"ל דלכך ל"ש ת"ה בגזלות כמו בהודאות והלואות דבשלמא בהלוא' נמנע מהלוא' בנקל כשלא ימצא דיינים מזומנים להגבות חובו משא"כ בגזלות וחבלות יודע הגזלן שיטרח הנגזל אחרי מומחין עד שימצא מקום לדון עם הגזלן עכ"ל וא"כ יש סברא לחלק בא"י במקום דשכיחי מומחים ודאי ל"ש תקון עולם בגזלות דהגזלן לא יגזול דידע דיטרח הנגזל לילך לב"ד מומחים ויוציא הגזילה אשר גזל אבל בח"ל רחוק מא"י במקום דליכא מומחים ומכ"ש בזמן דאפילו בא"י ליכא מומחה פשיטא דיש כאן ת"ה לדון דאל"כ כ"א יגזול ואין מידו מציל דכי יוציא הנגזל מאה על מאה לילך לא"י מקום רחוק להזמינו והוצאה מרובה על הקרן ומכ"ש אם ליכא מומחי' גם בא"י פשיטא דיגברו בעלי זרוע לגזול ולחמוס דאין דיין ושופט ופשיטא דיש ת"ה לדון ולעשות שליחותם וא"כ אין כאן קו' מהמשנה דהמשנה מיירי מא"י ובזמן דהיה שכיחי סמוכים בכל מקום כנודע א"כ ל"ש ת"ה בגזלות כמ"ש תו' דיטרח הנגזל אחר ב"ד מומחין ולכך הגזלן נמנע מלגזול ולכך קתני גזלות וחבלות במומחין דווקא אמנם אח"כ דפסקו הסמוכים ואפילו בא"י ממש לא היה בנמצאים כמ"ש הרשב"א בחדושיו לב"ק וא"נ בבבל במקומות הרחוקים מא"י פשיטא דיש ת"ה כמ"ש ולכך דנו גזילות וחבלות ויש בהו תיקון עולם כמש"ל רק קו' התו' מהא דאמרינן בפ' המגרש דפ"ח הנ"ל דר"י הוה מעשה על גט משום דשליחות' קעבד ופריך אי הכי גזילות וחבלות נמי ומשני הואיל ול"ש וס"ל לתו' משמעות הגמרא דפריך לר"י לעשות שליח' אפילו בגזילות וחבלות ולמה נמנע ר"י לדון בגזילות וחבלות דס"ל לתו' דל"ל דהקושי' לר"י ממשנה דקתני ד"מ בג' וגזילות וחבלות בג' מומחים דמה קו' דלמא ס"ל לר"י כשמואל דב' שדנו דיניהם דין (ובפרט לפי' רש"י דמאן דס"ל יחיד מומחה דן ס"ל כשמואל ור"י ס"ל דיחיד מומחה דן כמבואר בסנהדרין דף ה' וע"ש בתו' ד"ה ואם) ומפרש המשנה כר"א ד"מ בג' ומה הן ד"מ גזילות וחבלות דהם צריכים ג' אבל הודאות והלואות א"צ ג' כשמואל וכמבואר בריש סנהדרין וא"כ אין כאן הכרח מן משנה דבעינן בגזלות וחבלות מומחים די"ל שליחותם קעבדי ועכצ"ל דקו' מן מעשה בכל יום דנמנע ר"י לדון בגזילות וחבלות שהיה בלתי סמוך וא"כ הק' התו' שפיר דהא בימי ר"י לא היה סמוכים בבבל כלל ואפילו בא"י לא היה בנמצא ממש סמוך כמ"ש הרשב"א ב"ק דף ל"ו ע"ב בהאי דתקע לחברי' וחייבהו ר"י ע"ש ומ"מ נמנע מלדון ואיך היו דנין גזילות בכל דוכת' וע"ז תי' דהא דאמרינן בגיטין לר"י והא גזילות וחבלות וכו' היינו גזילות שע"י חבלות ומזה היה נמנע ר"י לדון דל"ש כלל אבל בגזילות לחוד מפני ת"ה היה ר"י וכן שארי אמוראים דנין הואיל ול"ש סמוכים כלל ויש ת"ה כמש"ל. ודברי התו' נכונים וזהו כוונת המהרש"א דגזילות וחבלות דנקט בכ"מ בתלמוד' הכי פי' והיינו הך בפ' המגרש כי זולתו לא מצינו בגמ' גזילות וחבלות ונתכוון להך דגיטין כי משם סובב והולך קו' תו' אבל במשנה אין פירושו כך ומהמשנה לק"מ כמ"ש וא"ש: ומעתה נראה דגם הרמב"ם ורא"ש תפסו סברא זו לחלק בין זמן שהיה סמוכים ובין זמן שאינו סמוכים כלל בנמצא לעיקר כי טעם דמסתבר הוא דיש כאן ת"ה דאל"כ כ"א יגזול ואין שופט בארץ איש הישר בעיניו יעשה ומהך דגיטין לא קשי' להו דס"ל באמת דידע הגמ' דר"י לס"ל כשמואל וא"כ ע"כ המשנה מתפרשת דגזילות וחבלות ע"י מומחין דוקא וא"כ קו' הגמ' אי שליח' קעבדו למה קתני במשנה דבעי מומחים הא שליח' קעבדי וחלוק דת"ה ל"ש בגט (ובחדושי אמרתי דבזה נחלקו ר"א ורבא ולכך לא מוקי ר"א כמו רבא ד"מ בג' הדיוט' וגזילות וחבלות בג' מומחי' דהוא לס"ל גזילות שע"י חבלות כמ"ש מהרש"א דבדברי ר"א ל"מ כן וא"כ קשי' לי' גזילות הא דנין בלי מומחין ולכך מפרש ד"מ גזילות וחבלות בג' ובאמת לא נחית המשנה להורות דבעי מומחין רק דלא סגי בלא"ה ולעולם בעי ג' משא"כ הודאות והלוא' סגי ביחיד מומחה וא"כ א"א לומר דתני הודאות והלוא' בג' משא"כ רבא ס"ל שפיר כמ"ש תו' גזילות שע"י חבלות ושפיר קתני הודא' והלוא' בג' וא"ש מיהו אף לפמ"ש י"ל דר"א ס"ל גזילות שכיח וא"כ אף בזמן משנה דהיה סמוכים דנין בהודאות וא"כ ק' כהנ"ל איך קתני גזילות במומחי' והראיה דשכיח דהא לא בעי דו"ח משא"כ רבא לשיטתו דס"ל ד"ק באמת בעי דו"ח וא"כ ל"ש ובזמן המשנה היה בעינן סמוכים ושפיר קתני ד"מ בשלשה ודוק. או י"ל קו' הגמ' לר"י ואביי דס"ל עירוב פרשיות א"כ למה בגזילות מומחים ובהודאות א"צ מ"ש ולמה בזה עבדינן שליח' ובזה לא ול"ל דיכול הנגזל לילך לסמוכים דהא גם המלוה יוכל לילך דבזמן המשנה היה סמוכים מצוים ומשני דהואיל דשכיחי אפילו במקום דמצוים הרשהו להדיוטים ודנו שלא יהיה המומחים מוטרדין תמיד ויש תקון עולם) ומשני לחלק בין מילתא דשכיחי וכו' דבדבר דשכיח אפילו במקום דיש סמוכים יכולים הדיוטות לדון דכי כ"פ ילך לסמוכים וכן בגט דשכיחי' משא"כ בגזילות אבל באמת כאשר נתמעטו או פסקו לגמרי הסמוכים בח"ל דנין בגזילות דאין לך ת"ה יותר מזה וכן נראה מפירש"י שם דקו' הגמ' מהך דסנהדרין דקתני גזילות וחבלות במומחין ע"ש והן הן דברי הרא"ש דבריש דבריו בפי' המשנה קאמר דגזילות וחבלות בעינן מומחה דאז היו סמוכים ול"ש ת"ה ואח"כ כ' דפה"ח מסיק וכו' דגזילות שכיחי פי' שכיח יותר מחבלות דל"ש כלל ואין כאן ת"ה אפילו בזה"ז אבל גזלות אף דל"ש כ"כ כמו הודאה והלואה ולכך בזמן דהיה סמוכים לא עשה בו תקון עולם מ"מ שכיחים לפרקים ביותר מן חבלות וא"כ בזה"ז דליכא סמוכים אילו לא ידונו בטלה כל דין גזילות ולכך דנין בזה"ז דהא עכ"פ שכיח במקצת וא"כ איך נניח לעולם של הפקר ובע"כ משום ת"ה עבדינן שליח' ודברי הרא"ש נכונים ואין בהם שום סתירה כי מתחילה דיבר מזמן המשנה ואח"כ מזמן התלמוד דפסקו בעו"ה הסמוכים וכן משמע קצת בדברי מע"מ ע"ש ובזה נראה דסובבות דברי הרמב"ם דבפ"ה מהל' סנהדרין הל' ח' כ' דיני קנסות כגון גזלות וחבלות וכו' אין דנין אותו אלא שלשה מומחים והם סמוכים בא"י וכו' והיינו בזמן המשנה דהיה סמוכים ולא היה רשות להדיוטות לדון גזילות וכיוצא בו אבל בח"ל רחוק מא"י ס"ל לרמב"ם דאף בגזלות יש ת"ה כהנ"ל דכי יוציא מנה וכו' לילך לא"י למצוא סמוכים ולכך בהל' ט' כתב אין דנין ב"ד של ח"ל כפל משמע הא קרן מהגזל דנין דאל"כ ה"ל להזכיר דאין דנין גזילות כלל והיינו כמ"ש דבח"ל יש ת"ה ודנין דין גזילות ולכך בהל' י"ג כתב מי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן בדייני ח"ל ולא הכפל וכו' הרי דדייק לומר דייני ח"ל ולא קאמר דייני הדיוטות משום דאז הוי משמע אפילו בא"י במקום דיש סמוכים ובאמת עיקר הטעם היותם בח"ל במקום שאין סמוכים ולכך שינה הלשון ובהל' ח' כתב דייני הדיוטות ובהלכה י"ג דייני ח"ל אף דהעיקר תלוי בסמוך ואינו סמוך הנקרא הדיוט אלא ברור שכיון למ"ש בלי פקפוק. והנה באמת הא דכ' הרמב"ם בכ"מ דייני ח"ל ולא כ' להדי' בזה"ז דפסקו הסמוכים דאזיל לשיטתו דאף בזה"ז אם יסכימו כל חכמי ישראל על אחד למנותו סמוך ומומחה לרבים הרי יכולים למנותו ול"מ לו חבר והרשב"א בב"ק כ' דיש להשיב עליו דהא אמרו ברם זכור לטוב שלא בטלו דיני קנסות ומה רבות' הא יש לקיימו באסיפה חכמים וכבר נשמר הרמב"ם בספרו מזה כי כ' שהיו ישראל מפוזרים וא"א שיסכימו כולן ולדעתי אף לרמב"ם צריך דעת כולם ול"א בזה רובו ככולו ולכך כ' בפי' המשנה קודם ביאת משיח כשיבין ה' לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשובתם לשם ית' ולתורתו ויגדל תומתם לפני בוא משיח וכו' עכ"ל ולכאורה מה צורך לגודל החשוקה והכנה לסמוך אדם אחד ועוצם וזכות לבב ולכן נראה דצריך הסכמת כולם ומי הוא אשר יכול להשות כל לבבות יחד שיהיו כולם בשפה א' ודברים אחדים א' מהם לא נעדר לומר כזה רא' וקדש וצא ולמד בזמן ר"י בי רב שרצו להסכים חכמי צפת עליו מה הגיע עליהם מרלב"ח וסייעתו ולכן ק' לסמוך אמנם כאשר יהיה רצון ה' לסמוך ויהיה סר מאתם חשכת השכל ויהיה לבבם זכה ויבטל הקנאה אז יסכימו כולם לדעת אחד ויהיה סמוך אך נראה דרמב"ם אזיל לשיטתו דכ' בסוף הל' מלכים שאין דבר ברור שאליהו יבא קודם משיח רק הוא כיון בקרא לנביא שיבא קודם ביאת הגואל ולא אליהו ולכך בהל' נזירות על הך הריני נזיר ביום שב"ד בא שמותר לשתות יין בשבתות וי"ט נתן הטעם משום דספק אי יש תחומין למעלה מיו"ד וספק נזירות להקל ול"נ טעם כדאמרינן בגמ' שלא אתא אליהו מאתמול משום דלא פסיקה לי' (ועמ"ש בפלתי בס"ס קי"א) ולכן נתקשה מאין יבוא ב"ד קודם ביאת הגואל ולכן חידש דין הנ"ל אמנם לפי מדקיי"ל וקיבלו רוב מחברים בבירור דאליהו יבא קודם משיח א"כ הוא מוסמך מאחי' השלוני ואף הוא ישית ידו לסמוך אחרים ויחזור הסמיכה למקומו וזהו אמרם לב"ד הגדול קאתי הרצון צורך ביאתו יהיה להעמיד ב"ד הגדול בישראל ב"ד הסמוכים ולהקים סנהדרין א"כ אין ראי' לדברי הרמב"ם כלל ומ"ש מהר"י בי רב דאליהו אינו בגדר הסמיכה עד דהוא מלאך ואני שואל א"כ אף בגדר מצות תחומין אינו דכי נאמר במלאכים ונשמת צדיקים הנעדרים מגשם חומרי איסור ורבי הוי אתא כל בי שמשי לבית' ואיך אמרו בגמ' בחד בשבת תשרי דלא אתא אליהו מאתמול בשבת תפשוט דאין תחומין למעלה מיו"ד דאל"כ איך יבא אליהו בשבת ש"מ דאף אליהו בכלל שמירת המצות דאורייתא ודרבנן דהא לדעת רוב פוסקים תחומין דרבנן וא"כ מכ"ש דהוא בגדר הסמיכה ויפה כ' מהרלב"ח ת"ח שאמר דבר לאחר מעשה אין שומעין לו כי חתר להעמיד הסמיכה מחכמי צפת בכל כחן: