שנים שאכלו מצוה שיחזרו אחר זימון ואי אתי עלייהו גברא מצוה שיתנו לו לאכול ולשתות כדי שיצטרף עמהם לזימון וכן משמע בריש פרק כל הבשר (דף קו) וכן לענין עשרה מצוה לחזר אחריהם כדאמרינן פרק שלשה שאכלו (דף נ) רבינא ורב חמא בר בוזי איקלעו לבי ריש גלותא קם רב חמא וקמהדר אבי מאה. אמר ליה רבינא לא צריכת הכי אמר רבא הלכה כר' עקיבא דאמר אין בין ק' לי' ומ"מ שמעינן מהכא דמצוה לחזר אחר עשרה. אפילו אם כבר גמרו לאכול מצטרף השלישי עמהם כל כמה דלא אמרו הב לן ונבריך. אבל אי כבר אמרו הב לן ונבריך או משו ידייהו מים אחרונים שוב אינו מצטרף עמהם כדאמר רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתי רב שימי בר חייא גבייהו הוה מסרהב למיכל א"ל רב מי סברת לאיצטרופי בהדן אנן כבר גמרינן לסעודתא א"ל שמואל אלו מייתי ליה לאבא ארדלייא וגוזלייא מי לא קאכלינן וכו' וקיימא לן דגדול מברך ואפילו אתא לבסוף מיהו אי בעי גדול יהיב רשותא לאחרינא מברך. כדאשכחנא ר' ור' חייא ורב הוו יתבי בסעודתא כו' עד א"ל רבי חייא לרב בר פחתי עיין בברכת מזונא קאמר לך. בא ומצאן כשהם מברכים ולא אכל ולא שתה עמהם אשכחינהו דקאמרי נברך אומר ברוך ומבורך שמו לעולם ועד. אשכחינהו דקא אמרי ברוך שאכלנו משלו אומר איהו אמן ותו לא. ואי הוו בי עשרה ואשכחינהו דקא אמרי נברך אלהינו אומר איהו ברוך אלהינו ומבורך שמו לעולם ועד. כך כתוב בבה"ג:
תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, מ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.