שלשה שאכלו אחד מפסיק לשנים ושנים אין מפסיקין לאחד. פי' אין חייבין להפסיק. ומיהו אי בעו למיעבד לפנים משה"ד להפסיק הרשות בידם כדעבד רב פפא לאבא מר בריה. וכשהאחד מפסיק באכילתו עד היכן יש לו להפסיק. רב נחמן אומר עד נברך רב ששת אמר עד ברכת הזן. פירוש עד ועד בכלל. פי' לרב נחמן שיגמור נברך לרב ששת שיגמור ברכת הזן. ואז היחיד אוכל לפניו והם גומרים ברכת המזון. ומסקינן ומבעיא לן להיכן חוזר. פי' שהיחיד לאחר שגמר סעודתו ופסק במקום שפסק. וקיימא לן כרב ששת הלכתא שמפסיק עד סוף ברכת הזן. ולאחר שגמר ברכת הזן מתחיל בברכת הארץ דהיינו במקום שפסק ואינו צריך לזמון שכבר יצא ידי זמון ופי' טוב וישר מאד. ורש"י פי' עד היכן ברכת זימון שצריכים להיות ג' ושנים לא יאמרוה. א"כ משמע מתוך פירושו שיחיד אין לו לומר ברכת הזן. ופירושו רחוק והכי איתא בתוספות ובאלפסי פירש עד היכן ברכת המזון כעין פירוש ר"י אך שינה קצת בפירוש השמועה והגרסא אבל להיכן חוזר רב זביד משמיה דאביי אומר חוזר לראש ואומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. וכן פי' בה"ג. ועוד פי' בה"ג היכא דקא בעי למיפק חד מינייהו ובעו חברי' למיעבד ליה לפנים משורת הדין פוסקין סעודתייהו ומזמנים עליו עד הזן וגומר איהו ברכת המזון ונפיק וחוזרים ואוכלים וגומרים סעודתייהו:
תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, מ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.