אותם בני אדם שמקדשין בבית הכנסת כמו שנוהגין בכל הקהלות הקדש. אין לו למקדש לטעום דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה הרי הוא טועם קודם קידוש. ואפילו על הקטנים אני קורא תגר שהחזן נותן להם לשתות מן היין דנהי דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו מ"מ לא ספינן ליה בידים. כדאמרינן בפרק חרש (דף קיד) ואי איישיר חילי אבטליניה. שאם בימי חכמים היו עושים כן היינו לאפוקי אורחים ידי חובתן דאכלו ושתו בבי כנישתא אבל עתה אינו כן. אמנם חוזר אני לקיים את המנהג דלא שייך למימר לא ספינן להו איסורא לקטנים אלא באיסור לבד כגון נבלות וטרפות וכיוצא בהם נפקא לן בפרק חרש מלא תאכלו להזהיר גדולים על הקטנים. אבל קידוש היום מצות עשה הוא ולא אתיא מהתם. ומנשים נמי לא אתיא דמה לנשים דאינהו גופייהו בנות עונשין. ומכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה לא נפקא לן קטנים כיון דאינהו גופייהו ליתנהו בשמירה:
תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.