המבדיל על שלחנו יזהר שלא יהא שום לחם על השלחן ואם יש לחם על השלחן יכסנו כדאמרינן בערבי פסחים (דף ק) ושוין שאין מביאין השלחן אלא אם כן קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש. וא"ל ה"ר בר נחמני בשם ה"ר משה מגר"ן דהכי פי' אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בפ' אלו דברים (דף נב) בהלכות סעודה הי מינייהו קדים שוין זה וזה שאין מביאין הפת ערב שבת קודם קידוש. לפי שכל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה ואם יביא את הפת יצטרך לברך על הפת קודם קידוש. אבל אם הביא פורס מפה על הפת והוי כמאן דליתיה ואז מקדש. ואם בני אדם ישבו או הסבו לשתות בזמן הזה כל אחד מברך על היין ואין אחד יוצא בברכת חבירו לפי שאין אנו רגילין לקבוע עצמנו לשתיה כמו בימיהם. אבל ישבו לאכול לחם אע"פ שלא הסבו אחד מברך לכולם דישיבה לדידן כהסבה בימיהם דמי לפי שאין אנו רגילים בהסבה. ואם בני אדם מהלכים בדרך ואוכלים ולא ישבו כל אחד מברך לעצמו. בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו ואפי' אם יושבים או הסבו לאכול לפי שאין בית הבליעה פנוי ואינם שומעים לברכה ובעינן דעת שומע ומשמיע:
תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.