ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות רבי זירא בצע אכולא שירותא. כיון דכל יומא לא עביד הכי והשתא קא עביד לא מיחזי כרעבתנותא. אם אמר על הפת ברוך המקום שבראה יצא דהלכה כרבי מאיר. וכן פוסק בירושלמי. וצ"ע אם פוסק כר' מאיר אפי' אם לא הזכיר פת ואם אמר בתחלה כך יצא ידי ברכת המוציא. ואם אמר כך בתוך הסעודה יצא ידי ברכת המזון. פסק רב האי גאון כר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין עמה מלכות אין זה ברכה ואם דלג מלכות יחזור ויברך. ואף על גב דאמר אביי כוותיה דרב מסתברא קיימא לן כרבי יוחנן והא דאייתי אביי סייעתא לרב מדלא קאמר מלכותא איכא למדחי אטו תנא כי רוכלא ליחשיב וליזל:
תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.