תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, י״ט

על גבינה ועל חלב ועל ביצים ועל בשר ועל כל דבר שאין גדולו מן הקרקע אומר לכתחלה שהכל נ"ב ולבסוף ב"נ רבות. על כמהין ופטריות מברך שהכל נהיה בדברו דכי רבו רבו מארעא מינק לא ינקי. על תמרי דזיקא וכן על כל פירות שהרוח מנשב אותם מסקינן דמברך ב"פ העץ. הביאו לפניו מינים הרבה ואין בהם מז' מינים כגון אתרוגים ותפוחים וכיוצא בהם מברך על החביב תחלה ב"פ העץ. וא"צ לחזור ולברך על השני דכיון דברכותיהם שוות. אבל אם יש בהם מז' המינים קיימא לן כר' יהודה דמין ז' עדיף ומברך עליהם אע"פ שהאחרים חביבים עליו יותר. וכשאין ברכותיהם שוות כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה. ואם יש לפניו פרי העץ ופרי האדמה מברך על פרי עץ תחלה ואח"כ על פרי האדמה. וכן פסקו הגדולים. ודלא כרב האי גאון ורש"י שפירשו שברכת צנון תקדים לשל זית אם ירצה דהתם אתיא כרב אבל אמוראי דלקמן סברי להו כר' יהודה וקיימא לן הכי. ואם יש לפניו ב' מינים אחד ברכתו שהכל ואחד ברכתו ב"פ האדמה ב"פ האדמה קודמת. וזיתים ותמרים קודמים לגפן ורמון ותאנים. שזית ראשון לארץ ותמרים שני לארץ ואלו שלישיים ורביעיים לארץ דכתיב ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. דבש, קורא הפסוק תמרים. היה לפניו תבשיל שיש בו קמח כוסמין או קמח שיפון או שבולת שועל וגפן ותאנה ורמון. נ"ל כיון דמברך תחלה על התבשיל ב"מ מזונות דברכתו קודמת. ואע"ג דהני ממין ז' וכוסמין ושבולת שועל ושיפון לאו ממין ז' נינהו מ"מ כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ומברכין עליהם המוציא וברכת המזון נראה דברכותיהם קודמות. אמר רב פפא הילכתא דברים הבאים בתוך הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. פר"י כגון דגים בשר וירק וכל דבר מליח שרגילין לאכול עם הפת בתוך הסעודה אע"פ שאוכל בלא פת. וכן דייסא ורומזיל"ש וכיוצא בהם. כיון שרגילים להיות בתוך הסעודה אין צריך לברך. וכן כל המשקין הבאין בתוך הסעודה מחמת סעודה חשיבי ואין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם חוץ מן היין הואיל וקובע ברכה לעצמו טעון ברכה לפניו ולא לאחריו. כדתנן במתניתין ולא לאחריו. וכדמוכח בערבי פסחים (דף קג) בעובדא דתלמידיה דרב דמר בריך אכסא קמא ואכסא בתרא דברכתא אלמא לא בריך בתרי כסי שבתוך הסעודה על הגפן ועל פרי הגפן. דאי בריך אכסא הוי הפסק בלא ברכת המזון. ומהאי טעמא לא מברכינן בפה"א אמרור משום דהוי דברים הבאים בתוך הסעודה ואע"ג דאתי לשם מצוה מ"מ חשיב הבא מחמת סעודה כמו פסח שנאכל על השביעה דאין מלפתין בו את הפת. ותניא בתוספתא שמברכין עליו על אכילת פסח ולא שהכל נ"ב. אבל מה שפי' ר"י דברים הבאים מחמת סעודה שמלפתין בו את הפת. לא נהירא. דמתניתין היא כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. ועוד מדפריך עלה יין נמי נפטרי' פת אלמא בלא טפלה איירי דאי פריך מיין ששורה בו פת נפטרי' פת מאי קשיא ליה היכא אמרי' דלא פטר ליה כי איתא בכהאי גוונא: