תשב"ץ קטן · סימן קי״ט, ג׳

גלה בזכרון כמו היום גלותי. אסומה טלולה גשומה אם שחונה. כי יש במסכת יומא (דף כג) שאין טוב כשיש גשמים הרבה בשנה לכך מתפלל החזן שתהא השנה אסומה וטלולה אבל אם יש לה להיות שחונה אז תהיה גשומה. אם לא למענו יעש ויסיר חרון אף וכעס. ראה כי אין איש. לפתותך בשופר בשבת בזכרון שופר. ואומר בכל מקום לפתותך כי בספרי איתא אשרי העם יודעי תרועה וכי אין האחרים יודעים תרועה אלא שיודעים לפתותך בתרועה. ואומר בסוד שיח שרפי קודש המקדישים שמך בקדש דרי מעלה עם דרי מטה קוראים ומשלשים קדושה ככתוב וקרא. ואין לפרש עילום שמך. ואין לומר ואין פירוש כי יש פירוש לשמו כדאיתא בקדושין (דף עא) סבר למדרשי' בפרקין אמר ליה ההוא סבא לעלם כתיב. לכך יש לומר אין לפרש. מרבעות לכסא מרעישות כסא. חמש מאות חמש עשרה כלומר ת"ק פעמים ט"ו. בסבך. וככל. ויחון עם המיחדים. ועמך. תחתיות ארץ. יורשי בחוניו לפארו בארץ. כי מקדישיך בערכך. ואין לומר כערכך כי אין ערך להקב"ה. אהבת איתן אדונינו. והר' פרץ ז"ל היה אומר אבינו. ובבן הנעקד. הודאי שמו וכן תהלתו. ודאי שם הוא ויוצא שם במלוי של ד' אותיות וגם הוא בגימטריא אהיה. הכל יכול ומכלכלם יחד. בצל שדי. שהוא היה והוה ויהיה. הקצר בזעם. כי הקוצר הוא לשון קצירה. ויעשו כולם אגודה אחת בלב שלם. מהר"ם אמר משל למלך בשר ודם שבא לעיר ובאו עמו דוכסים והגמונים אין מזכירין כלל שום שר שבא עם המלך כ"א המלך. כמו כן בר"ה בשביל ר"ח שבא עם המלך כלומר עם ר"ה אין מזכירין כלל משל ר"ח ואין אומר ובראשי חדשיכם בר"ה. ושעיר לכפר מלבד עולת החדש ושעיר לחטאת ושני תמידין כהלכתן. ורבינו תם היה אומר מלבד עולת החדש ומנחתה וגם אומר ושני שעירים לכפר. עלינו לשבח [במחזור ויטרי יש יחיד אינו אומר עלינו לשבח. וה"ר פרץ ז"ל אומר דנכון לאמרו כי זהו תחלת המלכיות. דאם לא כן על כן נקוה לך אמאי קאי. ע"כ]. ומושב יקרו. הורם מה יאמרו הבינם מה ידברו השיבם מה שישאלו עיני עמך בך תלויות ועיניהם לך מיחלות. לשכך כעס וחמה ואינו אומר גשים מול שד להלחמה. משום דלא לימא אינש גירא בעינא דשטנא דלא אתי לאגרויי ביה. משום ר' אליעזר מגרמיזא ותוציא לאור משפטנו ואין לומר היום כי גמר דין אינו אלא ביום כפורים. ואינו אומר אם לזול אם ליוקר רק תופס בזכרונות של יום שני. סוגר דלת בעד תמימים בזעם עד בא קצם. כי הפסוק ויזכור אלהים את נח אינו שייך כלל לאותו חרוז אם לזול אם ליוקר. ואומר ופקדנו בפקודת ישועה. לחלות ולחנן פני אדוני האדונים. כי לה' המלוכה ומושל ואינו אומר והיתה לה' המלוכה ומושל כי לא מצאנוהו פסוק: