אם היה מחויב חטאת או אשם ואמר בשעת שחיטה לשם חטאתי או לחטאתי או זו חטאתי וכן באשם בהני לישני וכדומה רק שאומר ביו"ד לבסוף דמשמע שמתפיסה למה שמחויב אע"ג דמדאורייתא נ"ל דלאו כלום היא ונ"ל דאפי' אומר ה"ז חטאתי כמ"ש טעמא (לעיל ס"א) מ"מ פסול דרבנן דכל הני לישני התפסה לחובתו הוא ואמרי קשחיט קרבן המחויב וקאכיל בחוץ:
שמלה חדשה · סימן ה׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.