השוחט באחד מהלשונות הנזכר ברס"ב לאשם תלוי (הרא"ש נדרים ופר"ח הביאו) או לאשם דסתמי' נמי אשם תלוי הוא שחיטתו פסולה ואע"ג דאין מתנדבין אשם תלוי לכתחלה דדלמא אינו בא בנדבה מ"מ כיון דאלו עבר והתנדב היו נוהגין בו דין קדשים וכיון שיראו שיאכל יאמרו קדשים בחוץ מותרים אבל השוחט לאשם ודאי ואפילו חייב אשם מותרת דלא אתי בנדבה ולשון זה לשון נדבה היא ולא חיישינן שמא אשם נזיר קאמר שיתבאר (לקמן סעיף ח') דשוחט לשמו פסול כיון דקאמר אשם ודאי סתמא ולא אדכר שמא דנזיר לא חיישינן שמא נזיר הוא ואפילו אמר לאשם וַדָאִי לא חיישינן שמא נתחייב אי לא ידעינן דנתחייב כדלעיל סעיף ג' גבי חטאת:
שמלה חדשה · סימן ה׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.