אפי' שחטה שלא לע"ז רק חישב בשחיטתה לזרוק מדמה או להקטיר מחלבה (פרי' וט"ז) או מבשרה לע"ז ה"ז אסורה בהנאה דילפינן מפיגול דקיי"ל בה דאם שחט ע"מ לזרוק או להקטיר חוץ לזמן ה"ל פיגול ודוקא אלו הוה עבודה גבי ע"ז (רש"י סנהדרין דף ס') שחיטה דכתיב ויזבחו לו זריקה דכתיב בל אסיך נסכיהם מדם קטור דכתיב אשר חלב זבחימו וגו' אבל אם חשב בשחיטה לקבל הדם או להוליך הדם לשם ע"ז ולא להקריבו לפניו לא נאסרה הבהמה מ"מ נראה לי דדוקא בדידעינן בההוא גברא דידע שאין זה עבודה שחייבים עליו בע"ז אבל בלא"ה חיישינן שמא הוכיח מחשבה זו שגם שחיטתו היה לע"ז כמ"ש בסעיף שאח"ז:
שמלה חדשה · סימן ד׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.