שמלה חדשה · סימן ל״ט, ל״ג

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אפילו במקומות שמכשירין סירכא באונא או באומא מינה ובה צריך לנפח הריאה כמבואר לעיל גבי תלויה ואם אחר הנפיחה רואין שהסרכא קצרה מבשר הריאה עד שהבשר שתחתיה מקמיט טריפה שסופו לינתק (הג"ה מיהו אם אזלא במיעוך ומשמוש כשר) ונ"ל דאפי' הסיר הסרכא ועדיין מקמיט טריפה וגרע טפי מאלו אינו מקמיט אחר הסרת הסרכא דה"ל סרכא על הקמט ולא מהני ביה מיעוך ומשמוש כדין תר"ל שמבואר (סי' ל"ז ס"ג) (הג"ה נלע"ד דאם ניכר שהקמט הוא מברייתו בודאי אזי כשר אפילו בלא מיעוך אבל היכא שניכר שנעשה אח"כ או אפי' יש להסתפק בו אי היה מברייתו או אח"כ אזי אפי' אם שני ראשי הסרכות רחוקים מן הקמט טריפה) לפעמים נמצא בבהמה שמנה ביותר שראשי האונות מובלעים בשומן מרוב חלב צריך להפריד השומן מהאונות עד שלא ישאר דלדולי שומן בריאה ואח"כ יבדוק בנפיחה ואז כשר (הג"ה ואם מקרי ד"ז ריעותא להצטרף לתר"ל (עיין לעיל ס"ס ל"ח) ולקמן סוף הסי'):
נחלת הכלל · Warsaw, 1891

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.