אם אונא אחת עומדת בערוגה לפנים משאר אונות עד שחיתוכה במקום שראוי להיות מחובר ויש סירכא מערוגה לאותה אונא עובר על אותו חיתוך (הג"ה נ"ל דלאו דוקא עובר על החיתוך אלא אפילו יוצאה הסירכא מאותה האונא ונמשכת באלכסון וראשה השני בערוגה נגד אונא אחרת ואלכסונ' למעלה מהחיתוך) אין אומרים זהו כמו ממקום למקום בערוגה שהרי מקום האונא זו היה ראוי להיות ערוגה אלא אמרי' כיון דהשתא חיתוך הוא ה"ל כמו מאונא לאונא אחרת ואם האונות דבוקים יחד ומתכשרים על ידי היכר סדק וכדומה כמבואר לעיל (סי' ל"ה סעיף מ) ויש סרכא מאונא למקום שראוי להיות אונא אחרת דיינינן ליה כפרוד וה"ל סרכא של"כ ונ"ל דכל שכן בגדיים וטלאים שמבואר לעיל (סי' ל"ה סעיף מ"ג) שמכשירין בלא היכר כלל אם יש סירכא מאונא למקום שראוי להיות אונא אחרת טריפה דדיינינן ליה כפרוד שהרי דרכן להתפרד אח"כ:
שמלה חדשה · סימן ל״ט, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.