סירכא שהוא ממקום למקום באונא או באומא עצמה תלוי במנהג יש מקומות שאוסרין אותה ע"פ שיטת רש"י ז"ל דלעיל (סעיף ז) דכיון דאין סרכא בלא נקב ה"ל סרכא זו קרום שעלה מחמת מכה ואינו קרום והיכא דנהוג איסור נהוג ולדידיה אפילו ממקום למקום בהיתוך אונא או אומא עצמה יש להטריף דאין אונא שכנגדה סותמת שאינה סרוכה לה אבל במדינות אלו המנהג להכשיר סירכא [מט] ממקום למקום באונא או באומא עצמה בכ"מ שהיא כדין סירכא תלויה ואין לשנות ובמקום שאין המנהג מבורר נ"ל דהסומך להקל בה"מ לא הפסיד עוד נ"ל דאם יוצאה מערוגה ונדבקת באותה ערוגה או מאונא לערוגה נגד אותה אונא וכן מאומה לערוגה שיוצאת ממנה הכל ה"ל כמו מאונא לאונא עצמה אבל מאונא לערוגה שכנגד האומא או כנגד אונא אחרת ה"ל כמאונא לאונא אחרת:
שמלה חדשה · סימן ל״ט, ל״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.