שמלה חדשה · סימן ל״ט, א׳

דיני בדיקת הריאהרוב בהמה חיה ועוף המה בריאים וכשירים אע"ג דהאידנא חזינן לפעמים הטריפות הם יותר מהכשרו היא משום הספיקות והחומרות ושאין אנו בקיאים בבדיקה בכמה דברים אבל מעיקר הדין הרוב כשרים הם ורוב גמור הוא שאפילו לכתחלה סומכין עליו ואין בודקין אחר שום טריפות רק אי חזינן ריעותא שיש לחוש על ידה לאיזה טריפות צריך לבדוק אחר אותו טריפות כמו שמבואר כל א' במקומו חוץ מן טריפות הריאה הואיל והוא מיעוט המצוי גזרו חז"ל לבדוק אחר כל טריפות שבה בכל מין בהמה וחיה בין זקנים בין ילדים אפי' היונקים ואם עבר במזיד והאביד הריאה כדי לאכול בלא בדיקה דין הבשר כאיסור שנתבטל במזיד ונתבאר דינו (סי' צ"ט) (הג"ה דאסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו והכלים שנתבשל בהם אסורים ג"כ אליהם אבל לאחרים גם הבשר מותר אלא שאסור למכור בדמי כשרה רק בדמי טריפה כמו שמוכר לנכרי כדי שלא אהני ליה מעשיו הרעים ודוקא בשוחט למכור הבשר אבל מי שאין דרכו למכור בשר ושחט לאכילה ואיבד הריאה במזיד אז אף דלעצמו ולמי שנתבטל בשבילו אסור מ"מ מותר למוכרו לאחרים אפי' בדמי כשירה והיכא דטעה בדין דסבר שמותר להשליך הריאה אזי לא קנסינן ליה כלל ודינו כנאבדה הריאה בשוגג שיתבאר בסמוך (סעיף ה) ונ"ל דכ"ז דוקא אם לא נבדקה מסרכות אבל אם נבדקה מסרכות רק שלא נבדקה משאר טריפות ואיבד הריאה במזיד אע"ג דראוי לאסור לו הבשר כדי שלא יעשה כך תמיד מ"מ הכלים שנתבשל בהם מותרים לו):