צמקה דאיירינן בה מסעיף כ"ט עד כאן היינו שצמקה כל הריאה או רובה אבל אם מקצתה כך כשירה בלי בדיקה דאין סופה להתקלקל יותר מיהו אם אונא או אומא שלימה צמקה אף על גב דכל שאר הריאה לא צמקה מכניסה בפושרין וממרס בה גם נותן פושרין לתוך הקנה ושופך ואם אח"כ חזרה לקדמותה כשירה דבחי' נמי הדרא בריא ואם לאו טריפה (מספק כי הפוסקים חולקים אבה"ג שהוא בעל דין זה) כיון דאונא שלימה צמקה אם היא כך בחייה אינה יכולה להניף על הלב כראוי וה"ל חסרה אונא והכא לא מהני שתשרה מעל"ע בפושרין דכיון דעדיין לא שלט הקלקול כ"כ אי איתא דתיהדר לאלתר ה"ל למיהדר ונראה לי דהכא אין חילוק בראינו שהופחדה בידי אדם או בידי שמים:
שמלה חדשה · סימן ל״ו, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.