ריאה שנפחוה ונמצא בו מקום אטום כל שהוא שאין הרוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה באיזה מקום ובאיזה צד שיהי' ממשמשין בידים היטב מקום האטום אולי יפתחו הסמפונות גם יתנו מים פושרין לתוך הקנה ונ"ל דצריך ליזהר שלא יהיו רותחין (אבל חמין קצת יותר משיעורא דפושרין שרי (תב"ש סקנ"ו)) שטבעם לרכך אפי' יבש גמור גם אין להשהות הפושרין בתוכו הרבה מטעם זה רק ינענע הקנה או ימשמש הרבה במקום האטום ישפוך אולי יש דבר סותם יוצא עם המים או יתן הריאה למים פושרין וינפח אח"כ ואם כ"ז לא יועיל יקרע בנחת בסכין הקרום לבד ע"ג האטום ואם ימצא שם מוגלא או דם עכור או בשר נרקב כשירה דבחייה היה עתיד זה לצאת ואם אינו מוצא שם כלום יניח על האטום רוק או תבן או נוצה ונופח דרך הקנה אם יתנדנד קצת כשירה שהרי הרוח בא שם ואם לאו כיון שנתקלקל כ"כ אינו עתיד להתרפאות ותינקב גם העור מחמת הלקותא ואפי' כבר נחתכה הריאה אם יוכל לבדוק ע"י שפופרת שיבצבץ במקום האטום כשרה (וע' לקמן סעיף ל"ה) (סירכא מתוך האטום אף שעברה ע"י משמוש ובדקו ולא בצבץ ואח"כ קרעו הקרום ע"ג האטום ובצבץ טריפה אם נמצא באטום חוט אדום נמשך מעט ודאי אטום הוא ולא מהני לי' בדיקה אא"כ בה"מ ושעת הדחק יבדוק אבל בחוט לבן ינקוב החוט ויבדוק אם יש נקב במקום האטום ע"י משמוש יד הטבח וכדומה ואף שנעשה ודאי אחר שחיטה אם הקרומים לבד ניקבו כשר אם מבצבץ אבל אם גם בשר הריאה ניקב טריפה):
שמלה חדשה · סימן ל״ו, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
