אם הדבר שקול באין מבין אם עשאו במזיד או בשוגג בזה יש לחלק אם שוחט לעצמו ומוכר לאחרים נמצא שיש לו הנאה להזיקו יש לדונו כמזיד אבל אם שוחט לאחרים ואין מגיע לו הנאה מעשותו זאת יש לדונו כשוגג דינם כמבואר בסעיפים הקודמים ואם חזר וקלקל הרי הוחזק זה או בעוקר או בטועה ודינו כעושה במזיד שנתבאר (סעיף י"ח) וע' לקמן (סימן קי"ט) שם נתבאר בס"ד אופן חזרתן לכשרותן ובודק שאינו שוחט עיין (סימן א') סי"ד דינו לענין למפרע וה"ה כאן:
שמלה חדשה · סימן ב׳, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.