(תו' ע"ז דף כ"ו) זה שכתבנו (סעיף ב') דאוכל נבילה תלינן דלתיאבון אכל היינו שנתבלה בשחיטה אבל בהמה שמתה שנפשו של אדם קצה בה ואין דרך לאכלה לתיאבון וכ"ש אוכל שקצים ורמשים שהם דברים המאוסים וכה"ג תלינן מסתמא שאוכל להכעיס ויתבאר דינו לקמן אי"ה דלא תלינן במילתא דלא שכיחא לומר שיש לו רעבון גדול ולא מצא דבר לאכול או בעי למטעם טעמא דאסורא איך הוא טעמם אא"כ פירש שעושה משום טעם זה ואפילו אוכל נבילה שנשחטה אם אוכל אותה משום טירחא מועטת להלוך אחר הכשרה דלא ה"ל לתיאבון ולאו בר שחיטה הוא כמ"ש לקמן אי"ה:
שמלה חדשה · סימן ב׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.