כבר נתבאר (סעיף י"א וי"ב) שאין הכיסוי הפסק בין השחיטות ולכן אם שחט חיה או עוף ודעתו לשחוט עוד ושכח וכסה קודם ששחט עוד א"צ לברך אח"כ על השחיטה שהרי בשעת ברכה ראשונה נתכוין לשחוט גם את אלו ולענין כיסוי האחרונים אם שכחתו היתה שבשעת ברכה סבור היה שאין כאן עוד לשחוט א"כ יש לחלק דאם שוחט אח"כ מין אחר צריך לברך על הכיסוי ואם אותו מין אין לברך כמבואר (לעיל סעיף י"ד) (לבוש ופר"ח) ואם היתה שכחתו שסבור שהדין הוא שיכסה מיד אחר הראשונה והאחרות כ"א אחר השחיטה או שכיסה בלא כוונה כלל יכסה אח"כ בלא ברכה אבל אם היה סבור שצריך לכסות כ"א בברכה בפ"ע יש פוסקים שמברך אח"כ אבל אני חוכך שלא יברך שאע"פ שברכתו הראשונה לא היה כ"א לפטור אחת כיון שידע שיכסה עוד זה אחר זה ולזה נתכוין בהתחלתו במצות כיסוי מה לנו ולטעותו כבר נפטר ממילא:
שמלה חדשה · סימן י״ט, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.