מי שבירך על השחיטה ובין ברכה לשחיטה או קודם שגמר לשחוט כל שהיה לפניו בשעת ברכה הובא לו עוד לשחוט אם נמלך ממש דהיינו שנתכוין בברכה ראשונה שאפי' יביאו לא ישחוט ועתה נמלך לשחטם יכסה הראשונות ויברך שנית קודם שחיטת המובאים אבל אם בירך סתם שוחט כל המובא על סמך ברכה הראשונה אפילו הובא מין אחר בכ"ז שלא גמר (ב"י) עדיין קבוע הוא לשחוט על סמך הברכה הראשונה. (טור וכ"מ מר' ירוחם נתיב א' ח"ב) וגם ע"ז יש חולקין וכבר נתבאר סעיף שלפ"ז שראוי שיכוין השוחט לכל המובא לפניו דאז יוצא ידי כולם:
שמלה חדשה · סימן י״ט, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.