איסור או"ב נוהג בנקבות אם היא אמו ודאית שילדתו בפנינו אבל בזכרים אם הוא אביו ודאי שברור שלא היה אצל אמו זכר כי אם זה הוה ספיקא דאורי' ולכן אסור לשחוט אב ובן או בת או איפכא ביום אחד ואם שחט אינו לוקה דאין מלקין על הספק ואם אינו יודע שזה אביו או אמו אינו חושש מספק דאמרי' הולד בא מרוב בהמות דעלמא ואפי' (יש"ש ואחרונים) דומה הולד ממש בצורתו וסימניו לאיזה בהמה אינו חושש לומר מסתמא היא אמו או אביו. ואם הולד כרוך אחר נקבה אע"ג (ש"ך בשם יש"ש והוא מגמ') דלא לקי אם שחטן ביום א' דאכתי ספיקא היא שמא מרחמת בנה של אחרת מ"מ מחזקינן לה כאמו לענין אסורא לשחטן ונ"ל דאפילו הכרוך הוא דבר טמא ואסור באכילה כמ"ש (סי' ע"ט) מ"מ אסור לשחטן ביום אחד וה"ה אם שניהם טהורין אף על פי שאינו מינו ואם בעדרו כמה בהמות עם ולדתיהן וברור לו שאלו הוולדות מאלו הבהמות הן רק אינו יודע איזה מזו ואיזה מזו הולכין אחר הכרוך אפי' למלקות (ש"ך) ומה שנ"מ עתה אם לוקה או לא (עיין ח"מ סימן ל"ד וא"ע סימן מ"ב) ואם יודע בודאי שא' משנים הוא מזה האם או אחת משתים היא אמו של זה אסור לשחוט ואינו לוקה ואם א' מג' בהמות שלפנינו היא אמו ואינו יודע איזהו אי שרי לשחוט (עיין לקמן סימן ק"י) מ"ש שם בס"ד:
שמלה חדשה · סימן ט״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
