השוחט את הבהמה ונמצאת כשרה ומצא בה עובר בן ח' חי או מת או בן ט' מת ואפי' בן ט' חי רק שלא הלך עדיין אע"פ שעמד ע"ג קרקע (הרמב"ם וש"פ) ואפילו נולד אחר שחיטת האם ה"ז מותר באכילה ואינו טעון שחיטה דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' בבהמה אותה תאכלו ודרשו חז"ל דכל הנמצא בבהמה תאכלו ומ"מ נ"ל דאין לאכלו חי משום בל תשקצו כמ"ש (ס"א) רק ימיתנו או יכול ליטול ממנו אבר מן החי ולרחצו כמ"ש שם ונ"ל דאין לאכול האבר עד שתמות הבהמה והעובר כמ"ש הטעם (סימן כ"ז בס"ד) ולענין חלבו וגידו עיין (סימן ס"ד וס"ה) ולענין דמו (סי' ס"ו):
שמלה חדשה · סימן י״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.