שמלה חדשה · סימן א׳, ל״ט

שחט בהמה לגוי וכשבא ישראל לקנותה אמר לו אל תקנה כי לא שחטתיה והכחישוהו שנים ואמרו בפנינו שחטת אותה לעדים שומעין ומותרת היא (ט"ז מרשב"א) ואפילו לא ראו העדים ששחט כהוגן ויש לו מיגו דאי בעי אמר נתקלקלה השחיטה ע"י שהיה וכדומה כיון שמה שאומר לא שחטתי הוא מוכחש מעדים מיגו במקום עדים לא אמרי' מ"מ לאותו השוחט אסורה דלגבי נפשיה נאמן כל אדם יותר מק' עדים לומר דבר זה אסור הוא ועדים אלו אם צריכים שיהיו כשרים ושיעידו בפני ב"ד יתבאר בע"ה בסימן קכ"ז וע"ש עוד מדינים אלו. והא דשרי דוקא כשאומר לא שחטתי לא יפה ולא מקולקל או שאמרו לו שמא טריפה שחטתי' ואומר לא כי לא שחטתי' כלל וכיוצא בזה באופן שא"א לתרץ דבריו אבל באומר סתם לא שחטתי' יש לתרץ דבריו דשחיט' מקולקלת לא נשחטה קרי לה ואינו מוכחש מעדים ואסורה ונ"ל אפי' אומר מעיקרא לא שחטתי כלל אפשר [לתרץ] דבריו דשחיטה מקולקלת לא שחיטה כלל קרי לה אא"כ שאלו לו כנ"ל והשיב כנ"ל דמשמע שמשיב שלא שחיטה מקולקלת עוד נ"ל דאם יש לתלו' שאומר כן כדי שלא יקפידו הבעלים על קלקולו וכיוצא בזה יש לחוש ולאסור: