ערום לא ישחוט מפני שאסור לברך דכתיב (שבת דף ק"נ) ולא יראה בך ערות דבר פי' כשאתה מדבר בקדושה לא תהא בגילוי ערוה ואפילו אם אחר מברך בהפיכת פנים ומכוין להוציא את הערום לא מהני דהא דיוצאין בברכת חבירו הוא משום דשומע כעונה ולערום אסור לכוון שתהיה שמיעתו כדיבור שאסור לדבר. ול"ד ערום אלא אפי' (א"ח סי' ר"ו) אינו חגור שאין הפסק בין לבו לערוה אסור ויש ליזהר אפילו אם הולך במכנסים תחת כתנתו. גם היכא דאפשר לא סגי אם הוא מכוסה ממתניו ולמטה ולמעלה הוא ערום כ"א יכסה כל גופו עד צוואר יגיע מפני כבוד הברכה ובדיעבד שחיטת ערום כשירה דהברכה אינה מעכבת (ד"ע ופשוט הוא) וה"ה בכל ענין שאסור לברך כמבואר בא"ח הלכות ק"ש ותפלה וסימן ר"ו אסור לשחוט לכתחלה וכשירה בדיעבד:
שמלה חדשה · סימן א׳, ל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
