טבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שיהא נראה שהוא טריפה וגם אמר שהוא טריפה ואח"כ אמר שכשר היה ושלא אמר כן אלא שלא יקחו אותו אחרים וישאר לו ליקח ממנו כשר כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן. ונ"ל דה"ה באומר טעיתי בדין זה בדבר הראוי לטעות בו עוד נ"ל דדוקא שבשעה שהחזיקה בטריפה היה מקום אמתלא כגון שיש דוחק בבשר ולשוחט צריך לו בשר או שהבהמה של גוי והשוחט אינו מפוייס עמו או מחמת נתינה וכדומה באופן שלא הוחזקה בהמה זו בעיני השומעים ורואה הסימן לטריפה וודאית בלי פקפוק אף על גב דמכל מקום אסורה היא כ"ז שלא חזר בו השוחט מכל מקום עדיין רשות בידו להחזיקה בכשירה באמירת אמתלא אבל אם בשעת אמירתו ומעשה שלו לא נשאר שום ספק בלב השומעים והוחזקה בעיני כל לטריפה ודאית לאו כל כמיניה דהשוחט דכל מידי דאתחזק באסורא א"א להוציאה מחזקה אלא בראיה ברורה ואפילו בלא עשיית מעשה רק באמירה שאמר טריפה היא ולא היה מקום אמתלא והוחזקה בטריפה וודאית בהוחלט חוכך אני להחמיר שלא להאמינו אחר כך להכשירו באמתלא ויש להחמיר בשל תורה:
שמלה חדשה · סימן א׳, מ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1891
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שמלה חדשה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.