וגם זה פסק רבינו שמואל בפ' כל שעה גבי הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו דאיכא דאמר דעיקר היא דהא ללשון ראשון מקשינן לקמן אליבא דרבא דאינו עיקר, והכי הילכתא איפשר לילך בדרך אחר דלא קא מכוין ליהנות שרי, דהא מוקמינן הילכתא כר' שמעון במסכת שבת וכגון דאיכא איסורא וודאי, דהא מודה ר' שמעון בפסיק רישא ואל ימות לא איפשר ולא קא מכוין כל שכן דשרי ובכל שאר ענינים אסור ליהנות מדבר איסור:
סידור רש"י · סימן שצ״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.