ותוספתא דמגילה מוכח הכי, דתניא בראשון קורין ובחמשה עשר יום, בשני ביום השיני, בשלישי ביום השלישי, ברביעי ביום הרביעי, בחמישי ביום החמישי, בשישי ביום השישי, בשביעי ביום השביעי, בשמיני ביום השמיני עצרת, אלמא לא פסיק ותני אלא בקרבן המיוחד לשמו של יום, ובסידרא דברייתא הכי איתא, ופירושא דמתניתא מיתוקם כוותיה, בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרויין על אדמתם שאין יום טוב אלא יום אחד, התם איפשר להיותם נקראים כל קרבנות החג כסידרן דבר יום ביומו, ואנן דאית לן תרי יומי ובעינן למקרי ובחמשה עשר יום בתרי יומי קמאי מתוך הספק, ושני אי אפשר להזכיר ביום [השני], שכבר קרא חמשה עשר יום ומקרא קדש, והאיך תעשהו חול לקרותו שיני, אנן היכי עבדינן שיהיו כל הפרשיות נקראות בחג, הואיל וקרינן חדא פרשתא תרי יומי ושני לא נזכר בהו, אמרינן במסכת סוכה, אביי אמר שני ידחה, שנדח' ביום השני של סוכות ידחה לגמרי, ולא יאמר עוד אלא בראשון בחולו של מועד אומר גם על המוסף ביום השלישי, דהא שלישי מתוך שלישי, ובשני יאמר ביום הרביעי וכן כולם, רבא אמר שביעי ידחה שלא יהא מפסיק ומדלג הקרבנות מכסידרן, הרי קורא ובחמשה עשר יום בשני ימים טובים הראשונים, ובראשון דחולו של מועד יקרא וביום השני, דראוי נמי למקרי שני מספק, ולמחר ביום השלישי, וכן כולם כסדר, נמצא שביום ערבה יארע לו ביום השישי, ושוב אינו מקום לביום השביעי, והרי כולם ימות החג, עבר זמנו ובטל קרבנו, וידחה מכל וכל, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי, דולג הקורא וחוזר על עקיבו אחור, לקרות היום מה שקראו אתמול, ולמחר מה שקרא היום, עכשיו לא שני ידחה ולא שביעי ידחה:
סידור רש"י · סימן רכ״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.