סידור רש"י · סימן רכ״ב, א׳

ערבית של מוצאי יום טוב, [מתפללים] אתה חוננתנו, כדרך שמתפללין במוצאי שבת, ומבדילין על הכוס במוצאי יום טוב, אבל לא מברכין על המאור ועל הבשמים, ואמר ר' זירא יום [טוב] שחל להיות באמצע שבת אומר המבדיל בין קודש לחול, מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה. לשבת וסוכה גומרין את ההלל, יתגדל תתקבל, וקורין כל הציבור ספר קהלת בישיבה, ליתן חלק לשבעה וגם לשמונה, קדיש, ומוציאין ב' תורות, וקורין ראה אתה אומר (שמות ל"ג י"ב), בשבת שבחול המועד, בין בפסח בין בחג, מתוך שלמדנו מתוכה [הלכות] המועד, שכן שנינו במסכת חגיגה, את חג המצות תשמור (שמות כ"ג ט"ו), לימד כאן על חולו של מועד, [ומפטיר, יום ראשון דחוה"מ] הוא קורא ביום השיני וביום השלישי שבכל מקום המפטיר עולה לחובת היום, הילכך ליקרי כאן בספיקא דיומא, והרי ספק שלישי הוא, וכן כל יום ויום של חולו של מועד האחרון קורא ספיקא של יום, שכן שנינו במסכת מגילה, ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת קרבנות שבתורת כהנים, ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות של חג, והאי קורין דקתני אאחרון קאי, (הכא) [אאחרון הבא] בכל מקום קורא חובת היום, דאי אכולהו ארבעה גברי קאי, אם כן יומא קמא דחול המועד קרי ארבעה גברי. ביום השיני, וביום השלישי, וביום הרביעי, וביום החמישי, יומא תניינא, ביום השישי, וביום השביעי, ביום השמיני, אם כן בתרי יומי הוו מסקי לכולהו קרבנות החג, אלא על כרחך באחרון מיירי, המחוייב לקרוא מוספי של יום בכל מקום. ואותו האחרון קורא ביום טוב ראשון של חג בפ' קרבנות שבתורת כהנים, ובחמשה עשר יום לחדש השביעי בפנחס, ומפטיר הנה יום בא לה' (זכרי' י"ד) והשאר כבר קראו בתחילה קודם לזה בפרשה הקבועה ליום שור או כשב, ושאר כל ימות החג הם חולו של מועד יהא קורא האחרון בזה בקרבנות החג בפרי החג המתמעטין והולכין, שעל זה מותר לספר מעשה מוסף היום העשוי באותו היום שהוא עומד בו: