ראשונה דחול המועד קורא בעל מוסף ביום השיני, ביום השלישי, דשיני ספק שלישי הוא, בשיני יאמר ביום השלישי ביום הרביעי וביום החמישי, שלישי רביעי ספק, בשלישי יאמר ביום הרביעי ביום החמישי ביום הששי [ברביעי יאמר ביום החמישי, וביום הששי, וביום השביעי], בחמישי הוא יום ערבה, ביום השישי וביום השביעי, הרי שביעי נקרא ביומו ביום הערבה, ולגבי שני נמי קרי דילוג, שהראוי ליאמר ביום טוב שני הוא וחוזר ואומר למחר בשלישי, ובשמיני לא יתכן לקרות ביום השביעי, מחמת ספיקו של יום, לפי שאין מקדשו וקוראו שמיני עצרת, ואל יתבהל על פיך לחללו ולזלזלו בשם שביעי. ובסדר הזה רבינו נ"ע הנהיג את דורו, שהעמיק ממכתב ידי רבו מובהק ר' יעקב בר יקר, שפירשה במסכת מגילה, לפני המאור הגדול מתקן לכולה גולה רבינו גרשם ז"ל, וכן פירש, בראשון דחול המועד, כהן קורא ביום השני, ולוי ביום השלישי, ישראל ביום הרביעי, והאחרון דולג וחוזר אחור, וקורא ביום השני וביום השלישי, ולא זה קא מיירי דילוג, דהא לא איירי בקריאת קמאי כלל(י) אלא מיום ליום, [בשני של חול המועד כהן קורא ביום השלישי, לוי וביום הרביעי] וישראל קורא וביום החמישי, אחרון חוזר על עקיבו וביום השלישי וביום הרביעי:
סידור רש"י · סימן רכ״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.